וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

סימפול תעלול

25.5.2004 / 10:09

רביב גולן מאוכזב מטו לון סורדסמן, מופתע לטובה מהשארלטנז ומאוהב בקייזר צ'יפס

Two Lone Swordsmen - From the Double Gone Chapel ,Warp/MCI

הסיפור על הרימיקס הראשון שעשה אנדרו וותרול הוא מהחמודים שבהיסטוריה הלא ארוכה של המוזיקה האלקטרונית. וותרול, אז די.ג'יי צעיר בסצינת האסיד ההאוס הבריטית המתהווה ומי שכל נסיון האולפן שלו התמצה בלהגיש תה לאוקנפולד כשטיפל בהאפי מאנדייז, ישב בפאב כשניגש אליו צעיר לא מוכר עם מבט של נער אינדי אבוד, מעטפה בידו, והצעת עבודה בפיו: קח את הסינגל שבתוך המעטפה ועשה לו רימיקס. הסכום היה זעום, 500 פאונד, אבל וותרול החליט ללכת על ההצעה של פריימל סקרים. הוא שכר אולפן וטכנאי צמוד לסופשבוע, הסביר לו בדיוק איפה לחתוך, לנקות, להכפיל, להוסיף בסים ומה לעשות עם הסמפול של פיטר פונדה ויצר את ההיתוך המושלם בין רוק לאלקטרוניקה. "Loaded" המשופץ נכנס תיק תק לטופ טוונטי הבריטי, וכל היתר "סקרימדליקה".

החדש של טו לון סורדסמן שולח אל תחילת הקריירה של וותרול כי הוא נשמע כמו אלבום של מישהו שמתגעגע לכלים חיים, לשירה, להרגשה של להקה. וותרול וקית טניסווד מוותרים הפעם על הצקצוקים והאלקטרוניקה הנסיונית ומשלבים בין רוק אייטיז אפלולי, דאב ואלקטרו יחד עם שתי הפתעות מרעישות במיוחד: וותרול מתגלה כזמר מוכשר וקית טניסווד כמתופף, גיטריסט ובסיסט. התוצאה הסופית היא רטרו, בעיקר כזה שמתכתב עם הביוגרפיה של וותרול.

"Stack Up", הקטע הפותח, הוא אלקטרו דאב שמזכיר את הגלגול של וותרול בסייברס אוף פארדייס, ו "Faux", קטע האלקטרו האכזרי שמגיע אחריו, לוקח לכיוון הקריירה העצמאית של טניסווד כרדיואקטיב מן בתוספת שירה ממעמקי נשמתו הדמונית של וותרול. "Punches and Knives", בלדת ניו ווייב אפלולית ואיטית ו "Kamanda's Response" שנמצא באותו אזור רק עם כלי הקשה מודגשים, הם כבר קטעי רוק לכל דבר. ""Taste of Our Flames שנמצא בסוף האלבום הוא היחיד שבאמת מצליח לרגש, קטע סינמטי עם שירה נשית שמחזיר אל הכאוטיות הטו לון סורדמנית הידועה, שנעדרת מרוב האלבום הזה.

בעוד סקוורפושר, חברם הטרחן ללייבל, מראה באלבומו האחרון מה יעשו עם כלים חיים בעתיד, הטו לונז זורקים ב From the Double Gone Chapel חזק אחורה. בדומה לחבורה הניו יורקית DFA, שמשלבת במוצרים שלה את הפוסט פאנק שעליו גדלו חבריה עם דיסקו גרובי, גם וותרול מתפאר בפסקול נעוריו (שנהנה מצדדים אפלים יותר של דאב ואלקטרו). לפני ארבע שנים הוא הפגין את זה באוסף “Nine Oclock Drop שערך, ועכשיו הוא הולך על מקור ורותם את טניסווד לנסיעה אל העבר. הקאבר שהם עושים ל"סקס ביט" של גאן קלאב רק מדגיש את הכיוון שבחרו בו.

טו לון סורדסמן החדש לוקח למקום שכבר היינו, שמענו ונהנינו. זה נחמד, אבל באותה מידה גם מאכזב. בכל זאת, ממהפכן כמו וותרול מצפים לשמוע את המוזיקה שירקדו בעוד עשור.

The Charlatans - Up At The Lake ,MCA/Helicon

בסטנדרטיים מנצ'סטריים ובכלל, השארלטנז חנונים. כשכולם מסביבם אכלו כדורים ושרפו אותם ברייבים, השארלטנז ניגנו שירים של דילן על הדשא בחצר. כשהיה אופנתי לערבב בין סגנונות מוזיקליים, השארלטנז התמקדו ברטרו סיקסטיזי מתוק שהוביל אותם היישר לחיקו המלטף של המיינסטרים. שבעה אלבומים עברו מאז, טים ברג'ס ושותפיו הספיקו לעשות בריט פופ, ללכת הצידה לכיוונים אינדיים ומחוספסים יותר, לאבד את הקלידן בתאונה, כמעט לאבד את הבסיסט שחטף התמוטטות עצבים ולעשות רעש של פרידה בעקבות אלבום הסולו של ברג'ס. עכשיו יוצא "up the lake " ובאופן לגמרי לא צפוי מגלה שלשארלטנז עדיין יש מה להציע.

ברג'ס, מתברר, גמר את מכסת השירים הגרועים שלו ב-Wonderland הבינוני מלפני שלוש שנים ובאלבום הסולו המיותר שלו מלפני שנתיים, ובשמיני של השארלטנז והוא רענן יותר מתמיד. כשברג'ס במצב רוח סיקסטיזי ומזמר הרמוניות ווקאליות כמו נער מקהלה, כולם מרגישים בעננים. “Up the Lake”, הקטע שנושא את שם האלבום וגם פותח אותו, הוא רוקנרול אנרגטי; את השניים שבאים אחריו פשוט מתבקש ללותו אותם באייר גיטאר; "Bonafide Treasure" הוא קטע סיקסטיזי מעולה והפייבוריט הזמני; "I'll Sing A Hymn" מזכיר לפעמים את "lay lady lay" של דילן; ו""High Up Your Tree" מנצח בזכות ההרמוניות המתוקות.

Up the Lake הוא לא אלבום אחיד, אבל התוצאה הסופית משאירה תחושה שלשארלטנז יש עוד מה להגיד. לפעמים, כנראה, צריך להמשיך לנסות שוב ושוב עד שזה יצליח. הפעם זה הצליח.

Kaiser Chiefs - Oh My God ,Single/ Drowned In Sound

קייזר צ'יפס הם מסוג הלהקות שמתאהבים בהן משמיעה ראשונה. החמיישייה מלידס, שמחממת את פרנץ פרדיננד, מספקת פוטנציאל לקראש מהיר. הם שומעים את הביץ' בויז, בטא באנד, סופר פרי אנימלס, סופרגראס, בלר וסמול פייסס ולא מהססים להעתיק. ככה, ב“Oh My God”, הסינגל הראשון שלהם (שגם נבחר לסינגל אוף דה וויק ב"אן.אם.אי"), הם נשמעים כמו הכלאה בין סופרגראס לבטא באנד. הסינגל כולל שלושה שירים, שכל אחד מהם מצוין, ומסמן את קייזר צ'יפס כאחד ההרכבים היותר מבטיחים ומגניבים כרגע.

sheen-shitof

עוד בוואלה

הצטרפו לוואלה פייבר ותהנו מאינטרנט וטלוויזיה במחיר שלא הכרתם

בשיתוף וואלה פייבר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully