לכבוד מיליארד מיליארד טועים

היום שבו זכה הראל סקעת בחיבוקה של יעל פנדריך הוא היום שבו קרסו סופית כל הקונספציות הנוגעות לכישורים החמקמקים הנדרשים מהכוכבן שבדרך. ידבק אגודלי לאצבעי המורה אם אבין כיצד קרה שדווקא אותו בן ארצי וונאבי היה זה שגרם לכמות מסמסים שלא היתה מביישת את הגדולה שבהפגנות השמאל המתון להצביע עבורו. האם אלו עיניו הפעורות לרווחה, או שמא האדישות שבה ביצע שיר שגדול עליו בכמה מידות?

היציבות המרשימה שהוכיח העלם אל מול המיקרופון תתאים אולי לשירת התקווה ביום שבו תתקבל ישראל לאיחוד האירופי, אבל ספק אם תאפשר לו לעמוד בסטנדרטים הגבוהים שיידרשו ממנו בעתיד הקרוב מאוד. לאור העובדה שכולם זייפו במידה שווה, ראוי לבחון מחדש את תקינותה של שיטת הצבעה המאפשרת לכל דרדק, אפילו כזה שטרם למד איך נראות הספרות 2 או 3 אך כבר מחזיק בסלולרי, לאמר את דברו ולהשפיע על דמותם של כוכבני הקיץ הקרוב.

את יעל פנדריך, למשל, שהודחה בכמות קולות הגדולה מזו שהספיקה ליעל שחר לנצח, סימנתי עוד לפני שבועיים כמועמדת הראויה להגיע לחצי הגמר. אמנם הביצוע שסיפקה ביום שישי מתאים יותר למשרה כברכה אנושית מזמרת (אם כי לא הייתי רוצה שדווקא היא תהיה השליחה של בח"לי, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת), ובכל זאת - הבחורה הביאה אותה בקטע. הקונצפט של האשכנוזה ששרה מזרחית הוכיח שיש בה הציניות של כוכבנית. לא שאני רוצה לסכסך, אבל הדבר היחיד שממש הפריע בהופעתה של פנדריך היתה הבת דודה המעצבנת שלה, שקיפצה כהרגלה מאחור כדי למשוך את כל תשומת הלב. ואף על פי כן, הדור הצעיר אמר את דברו בקול רם וברור: בלונדיניות שופעות ומוכשרות - אאוט, נערים ענוגים - אין.

במקרה של שמעון טפטה, היחיד שראוי היה לעלות לגמר בדרכים של נועם, הדיסוננס בין איכות הביצוע למבחן התוצאה פשוט זועק לשמיים. שלא כהרגלו, הפתיע הפעם "הסנטנה של קרית גת", כדברי צביקה הדר, והוכיח שאפשר לרגש גם ללא נתונים ווקאליים מוקדמים, וגם בזיופים. אבל לא רק בגלל הביצוע ראוי היה שיעלה לשלב חצי הגמר, אלא גם משום שהוא היחיד מכל המועמדים שמסתובב כבר חצי שנה עם מבט של אני חותך את הורידים אם אני לא זוכה, שהתבטא בנכונותו לשתף פעולה עם כל שטיק מצוץ מהאצבע שסיפקה לו ההפקה – בגד פרחוני מדי, היפ-הופ, ושתי כוסיות (במיוחד אחת, שירה חן, שלאט-לאט אבל בטיל, מסתמנת כאחת ההבטחות הכובשות של התוכנית). כל זה לא עזר לו, והעם - הידוע בסניליות הנעורים שלו - תקע סכין בגבו והפקיר אותו לתקופת המתנה נוספת לגלגל הצלה. לא חראם? חוזרת ואומרת – אסור לתת להם סלולריים.

אל תתנו לשערוריית התוצאות ולכמות המצביעים הגדולה להטעות אתכם. אלמלא ניחן צביקה הדר בקור רוח של אחד שלקח סם שהיה אופנתי באמצע שנות ה-90, אפשר היה לסכם את משדר ראש בראש השני כמוצר הלוקה בסימפטומים של תסמונת התוכנית השנייה, כלומר בשיממון ארוך ויציב. אם אכן מדובר בסוג של ממתיק מלאכותי, ראוי לפנק בו גם את המתמודדים, משום שתסמונת התוכנית השלישית – עם או בלי שידורי השבת - עלולה לגבות מחיר יקר, שספק אם חברות הסלולרי יוכלו לעמוד בו.