מאוד לא פופולרי להתנגד למאבקה של אורלי וילנאי-פדרבוש בג'ו בראל וחבורתו ברשות השידור. לא רק משום שבעיקרון וילנאי צודקת בביקורת שהטיחה בבוס שלה לשעבר, אלא גם מכיוון שהיתה כתבת טובה. אבל תוך כדי שחשפה את רשימת הפייבוריטים של בראל, הוציאה לאור וילנאי תופעה ישראלית לא פחות חמוצת פנים מאשר התנהלותו האנכרוניסטית של ערוץ 1: המוכטה שמכוונים ישראלים לעבר הבאר ממנה שתו לרוויה עד לפני רגע ממש.
הבה נניח את האמת על מסך המחשב: וילנאי לא עובדת בערוץ 1 מהיום. היא נמצאת שם כבר חמש שנים. ערוץ 1 לא הפך מנוון ומושחת משלשום. חוששני שהמגמה הסתמנה עוד טרם הצטרפותה של וילנאי. בהתאם לזאת, היא אפילו נשאלה לא פעם לגבי התפקוד תחת מוחו הערמומי של בראל. בדקתי בארכיון. בכל המקרים, ובניגוד למניפסט הזועם שניפקה בשבוע שעבר בועדת הכנסת, היא דווקא טרחה להגן בעוז על ערש פרנסתה. לפני שנה ומחצה אמרה בראיון ל"זמן תל-אביב": "גם אצלנו יש כוכבים, אבל הם הרבה פחות עסוקים בזהותם כמו בערוץ 2. זה רק לטובה וזה נותן לנו ביטחון בעבודה. עם כל הבירוקרטיה בערוץ, אנשים פה עושים עבודה טובה. 'מבט' הוא מקום יציב שתמיד יהיה שם. אצלנו אנשים מתחילים כתחקירנים ומטפחים אותם למעלה".
אבל זה היה, כמובן, לפני שנושלה מתפקידה. מעניין לגלות שוילנאי, מי שאמונה על חשיפת עוולות חברתיות, היתה מוכנה לבלוע את לשונה עד שהופיע העוול המציק ביותר: פגיעה אישית.
ייאמר מיד: התגובה של בראל לביקורתה של וילנאי, לפיה "כל מי שנכשל בתפקידו מדבר על הדחה פוליטית", היא כמובן אמירה רשות-שידורית טיפוסית; אמירה שמעוותת את המציאות. ככתבת הרווחה של הערוץ וילנאי דווקא הפגינה חריצות יוצאת דופן ואף הצליחה לחלץ את התחום מאפרוריותו במידה מסוימת. הבעיה עם וילנאי, כאמור, היא לא הביקורת המוצדקת שלה על הערוץ. גם לא זה שהסכימה לפני חודשיים להצעתו של בראל לעבור לתפקיד כתבת המשפט, על אף שהצהירה על מחויבותה לנושאי הרווחה. במקרה דנן אפשר להבין אותה - היא עדיין לא חתמה אז בערוץ 8, מה גם שהניסיון שרכשה בעבודתה ככתבת רווחה ודאי הבהיר לה עד כמה אסור לוותר על משרה בימינו.
הבעיה היא שוילנאי חיבלה בביקורת שלה כשהחליטה לצאת לקרב רק בתום תפקידה ולאחר שהסתדרה יפה בערוץ אחר. הניסיון להפוך אותה לשרה גיבורת ניל"י צורם במיוחד בהקשר הזה. לא שזו הפעם הראשונה שתופעת היריקה לבאר מתגלמת בתקשורת הישראלית - אך לפני חצי שנה ביצע דן מרגלית אקט אבירי דומה כשהדליף מכתב בו שפך את מררתו על הערוץ הראשון בו עבד שנים. זה קרה הפתעה! הפתעה! - בדיוק כשסגר חוזה עם ערוץ 10. באותו שבוע התקיים ראיון בלתי נשכח (למי שצפה בו) בינו ובין יעל דן ב"תיק תקשורת". במהלך הראיון תהתה דן האם הביקורת הפתאומית שלו קשורה בשמועות על חתימה בערוץ 10. "אין קשר", השיב מרגלית ואף הוסיף ש"כדי להעביר ביקורת לא מוכרחים לצאת לשוק האבטלה".
צודק מרגלית: לא חייבים לצאת לשוק האבטלה, לא חייבים לאזור אומץ עבור העקרונות, לא חייבים שום דבר. אלא אם כן באמת חשוב לך להנהיג שינוי. הבעיה אצלנו היא שיותר מדי פעמים דיוקנו של נביא הזעם לא פחות עקום מזה של מושאי הביקורת שלו.