רפי: "זה לא יום טוב לצאת מהבית".
יואל: "מה אתה עושה היום?".
רפי: "חשבתי אולי אני אתאבד".
רפי משעני בדיכאון. וזה הדיכאון הכי אמיתי, מדויק ורגיש שאפשר למצוא בטלוויזיה. אלון אבוטבול, שאחראי למשעני בארבע העונות האחרונות של "שבתות וחגים" ובחמישית שהפציעה אתמול, מהווה בעונה הנוכחית את ציר העלילה המרכזי או לפחות את הלב המרוסק הפועם שלה. רפי משעני - אבא מחורבן במיל', גרוש פעם שנייה, שבור לב, עיתונאי בשקל וצלם מתוסכל - הוא הדבר הקרוב ביותר להתקרא גיבור ישראלי. דמותו המפורקת, המופיעה בעונה החמישית של היצירה הטלוויזיונית הישראלית החשובה ביותר של השנים האחרונות, היא הכאב שנמצא בתוך כל אחד מאיתנו. אנחנו מכירים את רפי, אנחנו מלווים אותו תקופה לא מבוטלת, אנחנו יודעים על חסרונותיו, על פגמיו, על מסירותו ועל יחסיו המסוכסכים עם האהבה.
רפי: "גם כן פמיניזם, קלישאה, מזמן הפסדנו, כל הגברים... גזע נחות הפכנו. חלשים, חסרי אונים, חסרי חוט שדרה, עלק פמיניזם. שוויון. גם כן שוויון".
יואל: "אמן".
בלתי אפשרי להפריד את רפי מאבוטבול, שהפרסונה שלו כבר עשתה קילומטרז' בתרבות הישראלית. מי שהשתייך לדור היורים ובוכים של האחים ברבש ב"אחד משלנו" ו"שתי אצבעות מצידון", מצא עצמו מתייסר בייאוש חסר התוחלת אליו מתאבדת החברה הישראלית. ייאוש רגשי, צימאון לרגש ואהבה שמעוקרים מאיתנו מדי יום. בדומה לאופן בו פשטה השיבה בשערותיו והתקמטו פניו, כך גם אצלנו - הציונות היפה ורחבת הכתפיים הפכה לגבר מזדקן ומבולבל. אבוטבול/רפי כבר לא חתיך כמו פעם, ובעיקר, נפשו עייפה וניכר בפניו שכך. הוא הצבר שנשבר. הגבר החדש שיודע שהוא כבר מזמן הפסיד, שכבר אין על מה להילחם. הוא בעיקר בודד.
הצפייה ברפי, המגולם על ידי אבוטבול בעדינות משתקת, מביאה איתה כאב פיזי ומועקה כבדה מנשוא. הכתיבה האינטליגנטית של רני בלייר ואורי סיון לא מותירה שום דרך מילוט. רפי מנסה לתקן את דרכיו ולכפר על טעויות: הוא מנסה לשקם את מערכת היחסים המטולטלת עם דניאלה שמתבגרת ומחפשת חיים משל עצמה; נאבק על מקומו בחייה של בתו השנייה שמתחילה להבין; מנסה להשלים עם חסרונה של אלה, אהבתו הגדולה, ועם כעסו כלפיה. גם בחייה הוא רוח רפאים. נוכח נפקד בזוגיות החדשה שהיא מתחילה לבנות לעצמה ללא אבי בתה. אפשר לאהוב שני אנשים בבת אחת? כנראה שכן.
רפי: "יש לי מועקה, משהו רע הולך לקרות היום".
יואל: "יש לך היפר ונטילציה".
רפי: "יש לי מועקה".
גם החברות של רפי עם יואל שוברת את המודל הישראלי החסון. האחווה הגברית המאצ'ואיסטית הפכה לזוגיות אלטרנטיבית של שני גברים פגיעים. גבריות שהתפוררה לספק, לאבהות מבולבלת, לשאיפה לשקט. גבריות שמדברת על זה. רפי מחפש תשובה ולרגע נדמה שהוא עומד למצוא אותה בדת. האם שם נמצאת התשובה? בצעדים תסריטאיים קטנטנים ועדינים הוא נחשף לעולם שמעבר ושוב מוצא עצמו כרוך אחר אשה. גיבור טרגי שנידון לחזור על טעויות העבר. אבל כשהוא מותיר את היוהרה מאחור, אולי יש סיכוי לגאולה. לעולם חסר, שנוא ואהוב, רפי הוא התגלמות האמביוולנטיות הרגשית של הגבר הישראלי, על תהפוכותיו בשנים האחרונות. כששום דבר אינו יציב, האמת אינה ודאית והאהבה קשה ומייסרת.