פתאום נהיה קיץ

אני מקווה שכבר קניתם לכם את החדש של מוריסי, שנכנס למקום ה-11 במצעד האמריקאי, שזה די חסר תקדים עבור החבר. אני קולט שבאנגליה, וגם אצלנו, אחרי גל ההשתפכויות הראשון, מגיע הגל השני של המאוכזבים. אין לו יותר מה לומר, מה שהיה כבר עבר, וכן הלאה. ואני אומר, שטויות. שבועיים אחרי, התקליט הזה גדל משמיעה לשמיעה. מוריסי הוא משורר, והוא מצליח לעשות את מה שכמעט לא ייאמן שעוד אפשר, וזה לשיר טקסטים פוליטיים ולצאת מזה בחיים. השיר הפותח על אמריקה - נפלא, לא פחות. וכך גם השיר על ישו וגם שיר הסיום, שבו הוא בוחן את הקריירה של עצמו באור ספקני. זה ללא ספק אחד הדיסקים הכי יפים של השנה, שלא לומר דיסק השנה. כל רגע שהוא לא שלכם אתם מפסידים.

ומאחר שהזכרתי את המושג האהוב הזה, "תקליט השנה", הנה עוד שני דיסקים חדשים שכבר נכתב עליהם לא מעט, אבל כדאי להוסיף עוד ועוד, כי הם יפים כמעט כמו הדיסק של מוריסי, אולי אפילו כמוהו. הראשון הוא של דה סטריטס, מיק סקינר, שדיסק הבכורה שלו מלפני שנתיים נראה כל כך מיוחד, שהיה נדמה שהוא חד פעמי ולא ניתן יהיה ליצור משהו שבכלל דומה לו. והנה שנתיים אחרי מופיע סקינר עם תקליט קונספט, מין מחזמר אורבני מודרני בשם "A Grand don't Come for Free", שהוא תקליט שלוקח את ההיפ הופ למקומות שבהם הוא מעולם לא היה.

סקינר שומר על האווירה האנגלית, על הצלילים מבית היוצר של אבירי הגאראג' הבריטי. הטקסטים שלו מדהימים ביופיים ובפשטותם. אם מוריסי הוא משורר הארמון, סקינר הוא משורר הסמטאות. הבלדה "Dry your Eyes" ("נגב את הדמעות חבר, אני יודע שזה קשה להבין, אבל היא כבר החליטה, ויש עוד המון דגים בים"), במסורת בלדות הסול הגדולות של כל הזמנים, הוא שיר פרידה קורע.

השני הוא האלבום החדש של הבטא בנד, שהיא בת הזוג הסקוטית של גראנדדי. ביחד, שתי הלהקות האלה מייצרות את הרוק הארטי הכי מוצלח בעולם. אלבומם השלישי של החבר'ה האלה אפילו מגיע עם תו תקן, מיקס של המפיק נייג'ל גודריץ' מתהילת רדיוהד. "Heroes to Zeroes" שומר על הרמה הגבוהה של שני קודמיו (הראשון היה לקט של שלושה אי.פי'ז) וגם בו מסתתר שיר אהבה ענקי, "She's So Wonderful", בעל הניחוח הפסיכדלי.

סטפן מריט הוא גיבור אמריקאי, גם אם פחות מוכר. הוא במקור מבוסטון אבל כבר הרבה שנים ניו יורקי, ויוצר תחת לא מעט שמות תקליטי אינדי נפלאים. השם הכי חזק שלו הוא Magnetic Fields, ובשם הזה הוא הוציא לפני ארבע שנים שלושה דיסקים מופתיים בשם "69 שירי אהבה", שנחשבים כבר מזמן קלאסיקה. בזמן שעבר מאז הוא הקליט אלבומים תחת שמות אחרים כמו The 6'ths ו-Future Bible Heroes, וגם פסקול נחמד לסרט אינדי בשם "Eban & Charlie", שבדיוק השבוע ראיתי על מדף ב"טאואר".

אבל עכשיו הוא חוזר באמת, עם דיסק חדש בשם "!", שעליו הוא חותם שוב כמגנטיק פילדס, ובו 14 שירי אהבה מתוקים-מרירים שבהם הוא מצטיין כל כך. אני חושב שבשלב הזה צריך גם להזכיר שמריט כותב את שירי האהבה שלו לבנים, למרות שבזכות ה-You חלקם יכולים בהחלט לשמש את כל המינים. הדיסק נפתח בשיר יפה שאותו מלווה רביעיית מיתר, ומשם נוסע לעולמות שונים ומשונים, חלקם אפילו על גבול האלטרוניקה האייטיזית, כמו "I Thought you were my Boyfriend", שיש לו קצת אווירת יו?מן ליג.. בכל מקרה זה תקליט ראוי מאוד, והוא אפילו מגיע לארץ באופן מסודר.

ועכשיו שניים שמראים ששווה להתעקש. לפני שנתיים בערך נידנדתי לא מעט עם הדיסק של פולטליין (Faultline) שנקרא "Your Love Means Everything". זה לא כל כך הצליח לי למרות שגלגל"צ טחנו את הקאבר ל"גרינפילדס" עם סולו של מייקל סטייפ ולמרות שהיה שם שיר הכי יפה ששר כריס מרטין. גם בעולם הדיסק לא הצליח משום מה, ועכשיו, אחרי שנתיים, הוציאו אותו מחדש, עם שני שירים חדשים, כולל ביצוע יפה ל"Wild Horses". אז לא מאוחר לנסות.

השני הוא "Love is Hell" של ריאן אדמס. זה דיסק שחברת התקליטים שלו שנאה כי הוא עגמומי מדי ולכן הוא יצא בשקט, מחולק לשני אי.פי'ז. אבל עכשיו כולם נכנעו והוא יוצא מסודר על דיסק אחד ויפהפה. כזכור, במקום זה הכריחו אותו להוציא דיסק בנאלי בשם "Rock N’ Roll". עכשיו הצדק נעשה. זה כאילו תקליט חדש והכי טוב שלו. ואגב, גירסת הכיסוי שלו ל"Wonderwall" של אואזיס היא אחת השוות בעולם.

גבסו היקר. בהמשך לביקורת משבוע שעבר, תרשה לי להציע משהו קונסטרוקטיבי. לפני שאתה כותב את השירים לאלבומך הבא, נסה לשים יד על כל הדיסקים שהוזכרו בעמוד זה. כל אחד מהם יפתח בפניך חלון לעולם חדש ומרתק ויעזור לך לגלות עוד אפשרויות נפלאות הטמונות בעולם המוזיקה המודרנית. את החשבוניות שלח ל"טדי הפקות", הם יעמדו בזה. וזה שווה להם. בהצלחה.