נדמה שבזמן האחרון קורה משהו גדול וטוב. החברות הגדולות גילו את המוזיקה הישראלית. קוקה קולה פתחה את העסק בכפר המוזיקה בניצנים ופריגת מצטרפת הקיץ. הופעת הענק של משינה, שהתקיימה ביום שישי האחרון על גג בתל אביב היתה הצהרת כוונות מפורשת: גם אנחנו בעד עבודה עברית.
ההופעה של משינה, אם להתעכב לרגע על ירית הפתיחה של מבצעי החינם / איסוף הפקקים של הקיץ, היתה שכונה כייפית. הם עלו בשעה איחור, נתנו בקושי שעה, חשפו שיר חדש וחידשו את הביטלס. כמו כן שמרה הלהקה על סטנדרט האימה של אירוע טראגי אחד להופעה גדולה, והוכיחו שבכל הקשור לאסונות הם בהחלט בשורה של הלהקות הגדולות: הייתם צריכים לראות את המבנה שעליו הם הופיעו ואת המבנים שחלק מהאנשים ישבו עליהם. עוד רגע ומשינה היו שוברים את שיאי ורסאי. וכמובן שיש לאזכר את פרשת הכלב הנופל מהשמיים שהצליח לאשפז בחורה אחת באיכילוב. אבל בשורה התחתונה קיבלנו הופעה חינם למרות הסאונד המבאס והשמש שצלתה את הנוכחים ב-300 מעלות.
השאלה היא מה עכשיו. האם פריגת תמשיך לדחוף את המוזיקה הישראלית כמו שקוקה קולה עושה, כלומר כוכב נולד סטייל, בלי שום תוכנית ובלי להעניק בסיס לתעשיה הגוועת - או שהחברים מהמיצים ינסו ללכת בכיוון אחר. נכון לעכשיו נראה שנצטרך להסתפק בהופעות מסחריות של להקות כמו משינה, שממשיכה לבייש את נעוריה בקאמבק שהולך ונהיה מאוס. אם כי חשוב לציין שבניגוד ל"משהו קטן וטוב", הסינגל הראשון, השיר שהושמע ביום שישי מותיר אוסף תקוות שהתקליט החדש של החברים המזדקנים יחזיר קצת טעם של פעם.
אין כל כוונה לרדת על משינה או להתעצבן על זה שמשקיעים לנו כסף במוזיקה שאנחנו אוהבים, אבל מסתמנת תחושה שההופעה של משינה עוד תהיה הדבר הכי טוב שקרה לנו הקיץ. החשש הוא שקובי פרץ, חנה גור ושאר משתתפי פסטיבל סן רמו יזכו לתמיכה כלכלית כזו שתנציח את הבעיה ולא תעזור לה. ספונסרים שבאמת רוצים להציל את המוזיקה הישראלית צריכים להשקיע בה לעומק. אין ערך להתעוררות הפיננסית בחודשי הקיץ המהבילים כאשר המוזיקה הישראלית היא תפוחון אדמה לוהט. כל הקישקוש הזה שהקריוקי מציל את המוזיקה הישראלית היה אולי נכון כש"כוכב נולד" הייתה שעשועון תמים ולא פסטיגל SMS. חבל ההצלה שעשוי לגאול את המוזיקה הישראלית הוא ארגון אירועים כמו פסטיבל הפסנתר שנערך בסוף השבוע האחרון בתל אביב, תמיכה במוזיקת שוליים או הקמת תחנת רדיו בחסות פריגת, נניח, שתיתן צ'אנס למוזיקה אחרת מכל המינים והסוגים. לא צריך את אנשי השיווק בעלי הכלי הקטן והחשיבה האסטרטגית מהמחלקה השיווקית של כל מיני חברות למשקאות קלים כדי להזכיר לנו איפה אנחנו חיים.