ל"איש השלג" אין תסריט ממש מקורי. סודות עבר אפלים המתגלים כשחבורת אנשים כלואה יחד בחלל מוגדר מוכרת לנו עוד מימי "מרכבת הדואר" של פורד הוותיק. אבל מה, בעוד שפורד נזקק לאינדיאנים ולסכנה שבחוץ כדי לטלטל את הדמויות שבתוך המרכבה ולגרום להן לחשוף טפחים חדשים, ישראל היא מדינה שבה נסיעה שגרתית לטיול (אמנם במקרה הזה מדובר בנסיעה לטקס ליום הזיכרון, ודווקא חבל שכך) מספיקה כדי לשלוף מחיילים לשעבר תגובות משתנקות. שהרי התל הממוקש עדיין שם, כמו המשוריין השרוף והבית החרב. וגם הם (לפני כמה שנים).
"איש השלג" מבוים (עמרי לוי) ומצולם (גבריאל ואגון) מקסים. זו דרמה מלאה אלמנטים שבסרט באורך מלא היו בהחלט יכולים להישפט כקלישאתיים וצפויים (העמדות מוכרות, מחוות בסיסיות), אבל במוצר טלוויזיוני ישראלי, הנוטה תמיד לשמש דווקא כתחליף לסרט כזה (זה שלעולם לא תצליח להשיג מספיק כסף כדי לממן כאן) ומתמלא בהברקות צורניות חסרות הצדקה לרוב, הם מרגישים נכונים. בטוחים ורגועים. לפעמים זה כל מה שצריך. גם הצילום שומר נכון על אותה עמדה. לפי הספר. רווי היטב בצבעים, חסר אגו עצמי. נראה מצוין.
הבעיה של "איש השלג", דרמה טלוויזיונית חיובית בהחלט, היא חוסר איזון. הקצב הנכון הנרכש במהלך הנסיעה ועד לנקודת השיא בה מתגלה אותו גילוי מן העבר, משאיר לפתרון הבעיות וסגירת הקצוות של הסרט כמה דקות ספורות בלבד, עובדה הגורמת לכל האלמנטים בימוי, עריכה, צילום ומשחק להפוך לגסים יותר, מתפתלים, חסרי דיוק ומוגזמים. אפשרי בהחלט שחצי שעה נוספת של זמן מסך היתה עושה ל"איש השלג" (בת ה- 40 דקות) רק טוב. מצד שני, במקרה כזה היינו צריכים לדאוג לשטנצים הקונספטואליים שבוודאי יסתננו.
אותה בלורית שיער
24.4.2001 / 10:52