החל מאמש זה לא יהיה מוגזם להניח שלא מעט לסבינות, מתחילות ומתקדמות, יכוונו את הממיר הדיגיטלי שלהן (או של מישהי אחרת שהצטיידה מראש בשירותיהם הגיי פרנדלי של YES) ויצפו בסדרה הלא סטרייטית החדשה על המסך "ישנן בנות" (שם שתורגם בחופשיות מ- THE L WORD). כי ככה זה, לסביות, (והומואים ומיעוטים בכלל) יש להן נטייה כזו לנכס לעצמם כל מה שמדיף ריח של תרבות אחרת - לא סטרייטית - קונבנציונלית בעליל. וזה כמובן בסדר ואפילו הגיוני, העניין הוא שלפעמים איכות היא לא רק מילה גסה אלא בעיקר נעדרת.
"ישנן בנות" אמורה להיות התשובה הלסבית ל"הכי גאים שיש". אמורה. שלא כמו סדרת האם (או שמא נאמר האב) היא אינה מבוססת על מקור אנגלי וניכר בה שכך. לא רק בשטחיות האמריקאית, שכן את זה יש גם לידידנו ההומואים, (אולם לזכותם ייאמר שלהם נתנו סידרה הרבה יותר מצחיקה וסקסית), אלא בעיקר בחוסר התעוזה, במובן מאליו, בסטריאוטיפיות. הלסביות בסדרה הן הנשים הלסביות מהפנטזיות הגבריות, הן הנשים הלסביות כפי שהן מצטיירות במוחן של סטרייטיות שרוצות "לבדוק איך זה, עם אשה". הן חפות מכל ניצוץ דייקי - בוצ'י, אינן מגרדות כהוא זה את קצה הסקאלה הג'נדרית, ונמנעות ממשחק המינים, העומד בבסיסה של התרבות הזו, כפי שהיא אמורה לבוא לידי ביטוי בסדרות המתיימרות להציג את 'המילה הזו-לסבית".
השוואה נוספת ל"הכי גאים שיש" מגלה כי בעוד הדמויות המובילות במגרש של הבנים, סגורות על זהותן המינית, פחות או יותר מהפרק הראשון, הרי שסיפור המסגרת בסדרת הבנות הנוכחית, נע על צירה של הסטרייטית המתלבטת, זו שבארון (כי היא שחקנית טניס מפורסמת - כאילו אין מאוריסימו בעולם ויש רק נברטילובות מלפני עשר שנים), הדו מינית וזו שעזבה את העולם הגברי לטובת אהובתה הנוכחית (ותהיה מוכנה לחזור אליו בשביל ילד, כאילו אין בנק זרע בעולם). הדמות הלסבית ביותר, היא, כמתבקש, נערה בהפרעה שמזיינת כל מה שזז. כי זה מה שלסביות עושות. זאת בתנאי שהן לא עסוקות בלהביא ילד ("מה מביאה לסבית לדייט שני? מזלף"). הלסביות, כפי שהיא באה לידי ביטוי ב"ישנן בנות", היא לא לחלוטין קבילה אלא יותר בגדר התפתחותית. וזה, אגב, עשוי להיות מציאותי, שכן ההתלבטות והבדיקה הן בהחלט לגיטימיות. אך קשה להימנע מהניחוח הלא נעים שעולה במהלך הצפייה, ניחוח של חשדנות, שמרנות ושלל סטיגמות. סטריאוטיפים פשטנים המיוחסים ל'תופעה הזו' - נשים שמעדיפות נשים. שלא לומר עלבון מצד גברים זנוחים המתקשים להבין איך, הנשים הללו גם לא נראות לסביות וגם לא רוצות זין (או לפחות כזה שגבר מחובר אליו).
בפרק הראשון (שלזכותו ייאמר שתיפקד כפיילוט ואולי בגלל זה, הוא כזה) מחרמנת "המתלבטת" את בן זוגה בסיפור יפה על השכנות מהבית הסמוך שהזדיינו בברכה. ודי בכך כדי להעיד על אופייה הבעייתי של הסדרה כולה. קהל היעד שלה הן גברים ונשים סטרייטיות שרוצות לדעת יותר על "איך עושים את זה". באותה רוח גם נתפשת כתמוהה בחירתן של שתיים מהגיבורות לפנות דווקא לעזרתו של פסיכולוג, גבר. אז אולי זה קטנוני להיתפס לעניין השרינק, ובכל זאת מדובר בדיוק מסוג הדברים המעצבנים בסדרה. אז נכון, גם בברייאן, מייקל, וחבורתם הגאה אנו לא צופים בשל עולמם התרבותי אבל לפחות אצלם הסקס היה סקסי, ההומור היה משעשע, והשטחיות הייתה חגיגה צבעונית ומשמחת. ב"ישנן בנות" יש מעט מידי מכל אלו.
* "ישנן בנות משודרת ביום א' ב-22:00 ביס פלוס