הפואטיקה של השפיך

היייתי מעדיף לראות אותו
ממשיך לכתוב ספרים
עד הסוף,
ישר לתוך פרצופו
של המוות

אבל מאחר שהוא לא היה יכול לעשות את זה
ובכן, אולי מישהו אחר
יכול
יש איזה נאד זקן
איפשהו,
אני בטוח
שיכול

(מתוך "הייתי חש צער על הנרי מילר", צ'רלס בוקובסקי, מתוך הספר "הדבר החשוב ביותר הוא עד כמה היטב אתה צועד דרך האש" שיצא לאחר מותו)

מבחינה סטטיסטית, לבוקובסקי חייבים להיות לפחות כמה שירים טובים. 45 ספרי פרוזה, שירה ומכתבים משנת 60' ועד שנת 99' (כולל כתבים שהתפרסמו לאחר מותו ב-94') זה קצב ממוצע של יותר מפרסום אחד לשנה. במשך 40 שנה. שימו כל אדם מול שולחן עם מכונת כתיבה במשך 40 שנה - סיכוי טוב שמבין כל הזבל שהוא ידפיס, יבצבץ גם מעט זהב. איך שלא תסתכלו על בוקובסקי, אוהבים אותו או סולדים ממנו, המתמטיקה מבססת אותו כאחד מגדולי זייני השכל בכל הדורות.

ובוקובסקי יודע לכתוב. מי שקרא בעברית את ספרי הפרוזה שלו, בוודאי התרשם טיק טק לחיוב עד כמה הנוכחות הבוקובסקיאנית והפילוסופיה שלה שונה מכל דבר אחר שהוא הכיר, עד כמה הניהיליסט השיכור הזה משחק את התפקיד של עצמו עד הסוף ובעוצמות הגבוהות ביותר. מצד שני, לא קשה להבין שבוקובסקי, על שושלת ההמינגוויי, מילר, קרואק וכו' שלו, מילא בהצטיינות יתרה איזשהו חור אינטלקטואלי-תרבותי שנפער במרוצת התהליכים המהירים בכיוונה של תרבות ההמונים.

העניין עם השירים שלו הוא שבדרך כלל נדרשת עבודת פינצטה בשביל לאתר את הטובים שבהם בכל המדבר הגדול והשומם שבין לוס אנג'לס וניו אורלינס. לטעמי, הרוב הגדול והמוחלט שלהם הוא שטאנצי מאוד וממחזר אמירות, רעיונות ושטיקים אינספור פעמים. נו ברצינות, הבנאדם שרבט איזה 3,000 בלדות רצחניות בחייו. הסקוץ', הבירות, הזונות, המוטלים, הזיוף והאמת, הזוהמה והטוהר, הרצון הבלתי מושג למות ולחיות בו זמנית מאבדים מן האפקט הראשוני שלהם באזור הבירה וליקוק הכוס ה-11 וה-12בהתאמה, כאשר לא מולבשת עליהם עלילה עם בשר כמו באנטי-רומנים שלו, מאחר ולרוב הם כמו מוכרים פרסומת עצמית גרועה מאשר מציגים בנאדם אמיתי, כן ופגיע.

אדם הורוביץ ואיתמר בן-כנען מאגדים לראשונה בעברית אסופה משירת בוקובסקי מכל השנים - "כשאתה מחכה לשחר שיזחל דרך הווילון לקחת לך את החיים" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת "הכבשה השחורה") - אבל נופלים במלכודת המובנת ששירת בוקובסקי טומנת. האסופה הקצרה מחולקת לחמישה קבצים בעלי תמות שונות - חוויות ילדות חמוצות, גברים לא מסופקים, נשים ואהבה, ארס-פואטיקה צינית וזיקנה מאמללת - ברצון להציג פרוסת עוגה אחת ממעגל החיים והנושאים שהעסיקו את המשורר. בסופו של חשבון יש לנו, כמעט כמו בכל ספר שירים של בוקובסקי, כמה פואמות מעולות שנחרתות בראש בים של הרבה בינוניות וסתמיות לא ברורות. אין מה לומר, בוקובסקי הותיר אחריו מלאכת ליקוט סיזיפית על סף הבלתי אפשרית. ולמה בעצם כל זה? מכיוון שכשבוקובסקי מדמה בנפשו את הנאד הזקן, הוא יודע בדיוק על מי הוא מדבר.