נראה שחיפוש הזהות הישראלית התרבותית הפך שוב לעניין מרכזי. יותר ויותר ספרים, סדרות טלוויזיה ויוזמות תרבותיות מתמקדים ב"ישראליות". בחודש שעבר יצאה לאור סדרת ספרי עיון בנושא "הישראלים" (הוצאת כתר). שני ספרים חדשים בודקים את העברית העכשווית: "הזירה הלשונית" - דיוקן העברית הישראלית מאת רוביק רוזנטל, ו"רגע של עברית" מאת רות אלמגור-רמון. הסדרה "חסמב"ה", קלאסיקה ציונית, חזרה למדפים במהדורה מעודכנת. אנציקלופדיית הרוק הישראלי המקוונת "מומה" עלתה על הרשת. סדרת הדיסקים "נוסטלגיה ישראלית" של הליקון משחזרת את התקליטים העבריים הישנים. דרמות הטלוויזיה "הבורגנים", "שבתות וחגים" ו"טירונות" מציגות צדדים שונים של החברה הישראלית. בערוץ 8 משודרת בשידור חוזר סדרת תוכניות אולפן על תרבות ישראלית, ובשלושה ערוצים במקביל משודרות סדרות בישול על אוכל ישראלי. ברקע מלחמה מתמשכת.
יכול להיות שזה מקרי. אולי זה משבר גיל העמידה, משהו שטבוע במחזור החיים של תרבויות ומדינות. אולי בד.נ.א של תרבות מתפתחת נקבע שבסביבות גיל 50 תעבור על החברה תקופה של משבר זהות, של ספקות, של חיפוש משמעות. המלחמות הראשונות חיזקו את ה"ביחד" הישראלי-יהודי, את ה"אנחנו" מול ה"הם". המלחמה הנוכחית לא מצליחה לעשות את זה. החברה הישראלית לא מפוררת, היא מעולם לא היתה מאוחדת. יהודים שנולדו כאן, ערבים שנולדו כאן, עולים חדשים ממדינות שונות, חרדים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים, צ'רקסים, בדואים, עובדים זרים, תושבים שאינם יהודים, תושבים חסרי זכויות אזרח. אם יש תרבות ישראלית, את מי היא מייצגת?
אתם תישארו כאן, אני אלך לגיהנום
25.4.2001 / 14:32