והיום ילדים, נלמד מה עושה אותנו בני אדם. כן, אתם צודקים, ההחלטות שלנו הופכות אותנו לכאלה. וזה לא משנה בכלל אם נולדנו בגיהינום. אם אנחנו מחליטים את ההחלטות הנכונות, דהיינו להיות נוצרים טובים ולעזור לאימפריה האמריקאית במלחמתה ברעים, נזכה בתו התקן האנושי ואפילו בבונוס- אהבת אמת, וכוסית לצדה. יצר האדם רע מנעוריו? הצחקתם אותי. ברגע שעוברים לצד של האמריקאים, כולנו מלאכים.
חוץ מהאפקטים המיוחדים, שלל הקלישאות הילדותיות האלה ומוסר ההשכל הנדוש הם העומדים במרכז הסרט "הלבוי", סרטו החדש של גיירמו דל טורו המקסיקני (שסרטו המצוין "ילדים של אף אחד" אינו מעיד על איכות שאר סרטיו- "מימיק" ו"בלייד 2") המשתעשע להנאתו עם כל מיתוסי ודימויי הרוע האפשריים. ברוח ההשראה ההוליוודית, גם הסרט הזה הוא עיבוד קולנועי לחוברות קומיקס, והפעם נכנס אל מתחת לסכין תעלולי מחשב האפקטים, גיבור העל "הלבוי", שאינו מוכר לקהל הישראלי כמו אחיו המצויירים (הענק, ספיידרמן ובאטמן על ליהוקיו הרבים). מדובר בסדרת הקומיקס של מייק מינולה מ-1994 המספרת את סיפורו של הלבוי, שלהדיוט שאינו בקיא ברזי תרבות האנימציה, לא ממש מובן אם הוא בנו של השטן או סתם שדון מן המניין.
מדובר ביצור שהגיח מהגיהינום בעקבות ניסוי פלאים של הצבא הנאצי במלחמת העולם השנייה. הניסוי שהונהג בידי המדען הרוסי המטורף גרגורי רספוטין (הקישור המתבקש לגרגורי רספוטין האמיתי, איש סודם של הצאר והצארית הרוסיים בתחילת המאה הקודמת - לא לגמרי ברור) במטרה לטרנספר את השטן, בכבודו ובעצמו, לכדור הארץ כדי שיעזור לנאצים במלחמה, נכשל לאחר שכוחות הברית נכנסו לתמונה. ואם זו לא טפיחה סימבולית על השכם לציון מעשיהם באותה מלחמה, איני יודע טפיחה על השכם מהי.
הלבוי (רון פרלמן, שעשה לו למנהג להסתתר תחת טונות איפור כפי שיזכרו צופיה האדוקים של סדרת הטלוויזיה "היפה והחיה") נלקח כבן חסותם של האמריקאיים שהצליחו לביית אותו לצרכיהם וכעת הפכו אותו לבאפי ממין זכר,עצום מימדים ואדום. על הלבוי מוטלת המשימה המחייבת להילחם בכוחות האופל המנסים להשתלט על העולם, כחבר במחלקה שזכתה לשם המפוצץ "הסוכנות למחקר והגנה של העל טבעי". ראש המחלקה, הפרופסור ברום (ג'ון הארט הקשיש) משמש להלבוי דמות אב קשוחה. ככזה, הוא ממנה לבנו האימתני בייביסיטר בדמות סוכן אפ.בי.איי צעיר שימנע ממנו לממש את ייעודו השדוני ההרסני. אך הלבוי הוא זאב בודד האוהב לעבוד לבדו. הוא נעזר רק במוטציות כמותו - אייב סאפין, איש הדג הגאון והטלפטי (בדיבובו המבריק של דיוויד הייד פירס) ובאשת הסנה הבוער (סלמה בלייר האנמית), שעל לבה השברירי יתחרה כמובן עם הבייביסיטר שלו.
כל החבורה הזאת נאלצת להתמודד מחדש עם רספוטין החוזר לו מהמתים ומנסה לכבוש שוב את העולם בעזרת שדונים מפלצתיים וכלבי ענק מהגיהינום. מה שמאפשר לדל-טורו להתעלם מכל אלמנט עלילתי אפשרי ופשוט להפציץ אותנו במשך יותר משעתיים (אורך לא חוקי בעליל לסרטי קיץ) באפקטים מיוחדים משעממים, סצינות אקשן חסרות ייחוד ומוזיקה בומבסטית שמתאימה יותר לסרטים הנאציים של לני ריפנשטאל. הלבוי הוא סרט בי-מובי קלאסי, סרט מפלצות שבכל קונסטלציה אחרת היה דל תקציב ומוקרן בדרייב אין של שנות ה-50. אלא שבהוליווד של 2004, סרטים כאלה מקבלים תקציבי ענק ויכולים להתחרע יותר משעתיים על אפקטים מתישים.
בסופו המקושקש של הסרט, שלא חוסך בדימויים נוצריים דתיים, נאלץ הלבוי להכריע בין הרוע הטבעי שבו לבין המוסר שנכפה עליו. ההחלטה בה יבחר תקבע, כאמור, את עתיד קיומו ואת אנושיותו. ממש "הפסיון של ישו" בגרסת הקומיקס. אולי בסיקוול (וכבר עובדים עליו, במקרה ודאגתם) יתגייר הלבוי וייחלץ לעזרת היהודים במאבקם הצודק בכל הבאים לכלותיהם בעולם. אחרי הכל גם אנחנו זכאים לגיבור על ושמשון הגיבור זה לגמרי אייטיז.