אפקט הגרישקוב

לכל כיתה יש מלכה. היא לא חייבת להיות הכי יפה, הכי מוכשרת, או הכי חכמה. אבל לא משנה את מי תשאלו, כולם רוצים לקבל חתיכה ממלכת הכיתה. כל הבנות רוצות להיות כמוה וכל הבנים מאוהבים בה. עוד בימי בית ספר היה לי הצורך להתנגד לדעת הקולקטיב, וללכת עם האנדר-דוג. התמדתי בנסיונותי לחתור תחת המלכה, להכפיש את שמה ולהמעיט מערכה. ואיכשהו, למרות שנהגה להתעלל בי בפומבי, הייתי מאוהב בה בסתר לעד.

סשה גרישקוב היא ללא ספק המלכה של כיתה כוכב-נולד 2. אמנם חגית נדרי תקבל לפניה חוזה דוגמנות, ומיקה שדה תוכל להוציא אלבום מוצלח בהרבה משלה, אבל סשה היא בחורה נעימה, רגועה, כזאת שלא יוצאת מהקווים. מספיק יפה ומספיק מוכשרת כדי להיות חביבת הקהל האולטימטיבית. מהרגע הראשון בו נראתה על המסך, מבצעת ברוך את "סליחה" של מתי כספי, הכתר הונח על ראשה. ריקי גל נותרה חסרת מילים, כמוה גם הקהל בבית, ובאותו הרגע ממש, נשבעתי להיות נגדה. מערכת האנטי-מלוכה נכנסה לפעולה, וככל שגרישקוב הפכה מועדפת יותר, כך תפחה אצלי הסלידה. הפייבוריטית, שעדיין ממוקמת בראש הטבלה באתר ההימורים העולמי "ויקטור צ'נדלר" כזוכה הבטוחה, הופכת, מיום ליום, למלכת הכיתה הטיפוסית המושלמת. בת-בית בכל מדורי הרכילות, גונבת פוקוסים בכל פריים שכולל אותה, לא עושה יותר מדי רעש, אבל מחייכת במבט עתיר ביטחון עצמי לעבר כל מצלמה אפשרית.

כדי להשלים את התמונה, סיפחה אל עצמה סשה את החתיך המטומטם של הכיתה כבן-זוג. עכשיו זה רשמי, סשה איז דה פאקינג קווין, והיא זאת שבוחרת מי מסתובב איתה בהפסקות.

לקראת זכייתה בערב שבת, שלא הוטלה בצל צלו של ספק, מילאתי את עטי הנובע רעל וניקזתי את מיטב הרוע שבי, כשעל הכוונת ניצבת רק גרישקוב לבדה. כיוון ששירי אלקבץ מעיקה על נשמתי עוד מתחילת העונה, הנחתי את תקוותי על כתפיו הרחבות של הרוקר המתלקק ג'קי טולדו. "לא אתן לה לזכות בתשואות יתר" חשבתי לעצמי, "לא אשחה עם הזרם. אני הולך לקטול לסשה הזאת ת'גרישקוב!".

אלקבץ היתה טורדנית כצפוי. היא שלפה מהאייטיז את השיר הכי מציק שהעשור ההוא זכה להשמיע, זייפה בהתחנחנות, שיעממה למוות, והבהירה סופית שהדבר הכי לוהט שהיא יכולה להיות זה מדריכה בבני-עקיבא. טוב מאוד שהלכה, ומי ייתן ולא אצטרך לפגוש בחיוך המש"קית שלה שוב בחיים. פייט ראוי לא קיבלה סשה גם מג'ק המרוטש. אתעלם מהשילוב הקשה לצפייה של טולדו יחד עם האחים צנחני. שוקולד מנטה מסטיק - גרסת הזוועתון. לא זו היתה הבעיה האמיתית שלו. הבחירה בשיר הלעוס, הנביחות המוגזמות, וחוסר הרגישות הכללי שאפיין את הסולו שלו, עשו פשוט לא נעים באוזן ובעין.

והנערה גרישקוב? ניסיתי לשנוא אותה. השתדלתי למצוא פגמים ולאתר חסרונות. אבל האמת היא, שהיא היתה עוצרת נשימה. עד כה קפאתי מקור הרחק ממדורת סשה גרישקוב, והנה אני מוסיף אליה חומר בערה. האיכויות הקלאסיות שלה, שניכרות הן בהופעתה והן בשירתה, מחזירות אותנו הרחק אחורה, אל הזמר העברי הטהור של שנות החמישים. עם כל משיכתי אל תלתליה של ציפי משהיד, גרישקוב מצליחה לחדור עמוק על ידי הגשה מדויקת ונקייה, הבנה אמיתית של הטקסט המושר ובלי זכר למניירות פופיסטיות. מדובר במבצעת מצויינת, אולי אפילו טובה מדי עבור תחרות הקריוקי הזו. נתראה בניצנים.