בואו בנות

די להביט בתמונות הקשות, קשות מאד של נינט חבוקה בזרועותיו האנמיות של רן דנקנר כדי להבין איזו טעות היא עושה. מה הוא עושה לה, מה? מה לה ולבחור הנחמד אבל דלוח הזה? בחורה כנינט ראויה לאישה. תפורה למידותיה הנאות הקוראות תיגר על כל המירי בוהדנה למיניהן. הקיצי מחלום, נינט יקרה, צפי באור שבקצה המנהרה, וצעדי לעבר הלסבית הקרובה לביתך. היא מצידה תגבה אותך בכמה אס.אמ.אסים שאת רק צריכה, תקבל אותך בזרועות פתוחות מקריית גת, לתל אביב ובחזרה. לכי נינט, בלי פחד, תראי להם, לגבסואים המתקתקים, והשירי מיימונים המיותרים איזו כוכבת טרם נולדה, מאילו חומרים את עשויה באמת.

דיווה מלאת אמונה, תושייה ודבקות במשימה עד הגבול הדק, הדק מדי, כה דק עד שהוא מעורר פחד ואימה. אקסטזה דתית מעורבת בלאומניות קיצונית הנשקפת מתוך זוג עיניים כחולות, היא לא פחות מזאב בעור כבשה, או במקרה דנן, נמרה מסוכנת בעור נקבת טלה. פוטנציאל הסאדו-מאזו גם הוא לא נסתר מעינינו, כמו גם האלמנט האלוהי בקריאת שמה. אלישבע פדרמן כנציגתנו הלסבית בשטחי פלסטין הכבושה, תוכל לגרור אחריה עשרות בנות אולפנה תמות, שלא ידעו את "המינרווה" ואלוהים יודע, שמישהו חייב לגאול אותן מיסוריי הקדושה. לא מדובר בפנטזיה לסבית שטוחה, כי אם במשימה ציונית קדושה וראשונה במעלתה, גמילות חסדה טהורה.

דרושה לסבית מצחיקה. כזאת שתרדה ללא פחד בקיציסים כשהיא חמושה בחזות קומפקטית, שבוודאי עשויה להיות יעילה, מחשופים משובחים ותמונה אחת ששווה מיליון. עם אירוניה דקה, ותמימות שמאחוריה פאן פאן פןן מודע, יכולה עלמה זק להיות התשובה המוחצת לכל אותם שוביניסטים לסבופוביים חסרי תקנה.

גרסת האנטי תזה ללימור ללבנת, בלונדינית אבל חכמה. האשה שיודעת לתת פייט לנתניהו, סילבן ושאר קולגות הטסטוסטרון העצבני. פשרות לסבו-לביניות היו מובילות את הקהילה הרבה יותר רחוק, לעבר מחוזות שעדיין לא ניתן לראות. ועוד לא נאמר דבר על ההיבט האינטלקטואלי הטמון בנציגותה (למרות ובגלל הימניות). לא נעלמה מהעין גם הנאמנות שהוכיחה לאחרונה. גם שקשה, ומתוח וכבר חשבו לפרק את החבילה, לבני (שלא לומר, ליסבי) הוכיחה שהיא מהסוג שנשאר, שנלחם. וזה, גבירותי תכונה נדירה למדי, ומשום כך ראויה.

כי אנחנו לא באמת זקוקות לשכל ועומק עבור הלסבית שתייצג את האג'נדה היהודית-באטלרית בהצלחה. כי צריך גם בחורות שהן רק יפות. יש בזה מן האתגר. להכניס מחדש תובנות אל כל התאים האפורים שוודאי כבר הלבינו לנוכח אווירת המסיבה של עופר שכטר וחבריו לקייטנה. בניגוד לקולגות הבלונדיניות, גולדמן עושה חשק גדול להכניס בה קצת שכל, ללמד אותה דבר או שניים על החיים בשתיים.

לפנטז על איילת זורר זה בבחינת חטא של תועבה אל מול זכותה האצילית שנודפת מכל תנועה. היא כל כך מכאן, ועדיין, נושבת ממנה רוח של זרות שעושה חשק לחבור אליה לטיול באירופה הקרה. מצד שני, לוותר על התענוג היוהרה שבללכת עם זורר ברחובות תל אביב, תהיה טעות מרה. זורר היא מסוג הבחורות שאבא ואמא ישמחו בהן לא פחות מהחברים והחברות (תורידו את הידיים, מטונפות). אפילו הדודות פולניות יסלחו לכן על החיבה לדילדו אל מול דמותה.

אם אפשר היה לבחור את מי להביא לאמא, איילת זורר או יעל אבקסיס? התשובה הנכונה היא פשוט לוותר על אמא. אבקסיס היא האשה. אבקסיס לא רואה ממטר אף ילדה/נערה/ בחורה. חולפת, שלא לומר דורסת את פניהן ללא בושה. הניחוח הצרפתי שעושה לנו נעים באף, ומאידך הטאץ' הלבנטיני התואם את האקלים המיוזע לאזורנו. אחרי בחינה מדוקדקת של כבודת האקסים (ברי סחרוף וליאור מילר), לא נותר אלא להמליץ, בחברות, באהבה, יעל אבקסיס יקרה, הגיע הזמן להניח להם ולתת לנשים הזדמנות שווה.

כי נחוץ גם ביזאר. היא תסכים לתת "בגולדן שאואר" ובקרב הבנות תהיה מי שתשמח להירטב בשמחה. מדובר באישה שאין להביא הביתה לאמא, (למרות ששיש מצב שהקסם האישי הנוטף ממנה יכבוש גם אותה). ואם כבר בכיבושים עסקינן, לא נעים אבל הכרחי לאודות, יש מעט מאד בנות שמבינות כמוה בכדורגל. משום כך, צופית היא לסבו-ספורטי הכרחית. עם קריירה עתידית מבטיחה של הלסבית המגרבצת הראשונה, היא ודאי תעשה זאת בחן בשנינות, ובחוכמה.

אישה בהפרעה. מגלמת בחייה מודל לפערי איכויות; פעם שחקנית תאטרון מוערכת, ובעלת ייחוס אצולה מקומי, פעם שחקנית טלוויזיונית דרמטית, ולפרקים, מה לעשות, כוכבת טלנובלה בינונית. אבל אתן יודעות, צריך גם פרנסה. אולי זו התחושה שיש שם איזו מורכבות שמפעילה את בלוטות הפיצוח ועושה לנו חשק לרדת איתה על איזה וויסקי. דפנה רכטר היא בחורה לא ברורה, ממשפחה טובה. ועוד לא דיברנו על הצינון הקבוע, המשיכות באף ועל סטיות כאלו ואחרות.

פנטזיה רחוקה, משוללת יסוד ומקורה בהדחקה קשה. מול ברי סחרוף אנחנו עוד יכולות להתמודד (נניח) וגם מול מיכאל הנגבי וחבר מרעיו, אבל איך, וכיצד נשכנע מישהי לוותר על חבר חשמלאי, אהבתה הגדולה. לו רק הייתה לסבית, על הכל, היינו סולחות לה. כמה שמח היינו עושות לה. כמה סיבות לחגיגה היינו נותנות לה. כמה נשמה היינו מכניסות בה. לו רק הייתה לסבית. ש-רית שלנו, סטרייטית אהובה.