חבל, יכלו לתת לכושית לעבוד בקייטרינג

אם אתם ממש אוהבים את אול סיינטס (כמוני למשל), או שאתם נמנים עם המשפחה המורחבת של האחיות אפלטון, אתם חייבים ללכת לראות את "סיפור אהבה מזוין", אבל את זה בטח ידעתם כבר קודם. אם אתם לא ממש אוהבים את אול סיינטס, וגם אין לכן עניין מיוחד בלראות להן את הציצי - על אף שמומלץ - עדיף להישאר בבית.

באופן עקרוני "סיפור אהבה מזוין" הוא חרא סרט. לא ממש ברור לי מה התפקשש, אבל כמעט ואין רגע בסרט שנותן לך להיכנס לתוך העלילה ולהתמכר לאשליה הקולנועית (עניין אלמנטרי שאפילו "אסקימו לימון - החגיגה נמשכת" מאפשר לך ללא קושי) מבלי להיות מודע כל הזמן לעובדה שאתה צופה בבנות אול סיינטס משחקות בסרט ולמלמל לעצמך כל שתי דקות "איזה יופי הן משחקות האול סיינטס האלה, באמת בחורות מוכשרות". האם ככה מרגישים הורים כשהם צופים בהצגת הסיום של הילדים שלהם בבית הספר ונדרשים כנגד כל הסיכויים להאמין שבתום כיתה ו' בתם הבכורה היא היא פולה בן-גוריון?

"סיפור אהבה מזוין" הוא הסרט הראשון שביים דייב סטיוארט, ההוא מהיוריתמיקס, בו הוא מנסה לשחזר את לונדון של סוף הסיקסטיז כפי שהוא זוכר אותה מנעוריו. בתוך האווירה המה-זה-משוגעת של אותה תקופה, בה נהגו אנשים להחביא סמים בתוך פסלים של נשים עם כוס ג'ינג'י ויהלומים בתוך מנורות לבה, ולו רק בשביל לא להרוס לעצמם את הטריפ, מושתל סיפור אהבה בין גנגסטרית עניה מהאיסט-אנד (ניקול אפלטון, שבדרך כלל מעדיפה את ליאם גאלגר) לסטודנט אמריקאי מיופייף (פיטר פסינלי, שבדרך כלל מעדיף את אשתו, ג'ני גארת). ב-מק-רה יש לניקול בסרט שתי אחיות, אותן מגלמות נטלי אפלטון ומלאני בלאט, ולצערנו האול סיינט האחרונה, שאזניי לואיס, נאלצה להישאר בבית כי זה לא הגיוני שתהיה להן גם אחות כושית. אני במקומה הייתי שולחת את סטיוארט לראות את "סודות ושקרים" לפני שהוא מגיע להחלטות כאלה. ואם הוא כבר בספריית וידאו, שייקח באותה הזדמנות גם את "בלואו אפ", שיראה איך עושים את זה באמת.