בין דשא לאבן

כשיצא ספר שיריה הרביעי של נעמי שמר, היא כתבה לי הקדשה אישית: "ליורם, בזיכרונות מהבית..." להקדשה צורף כמו תמיד גם פרח קטן, ואכן שיריה של נעמי שמר הם עבורי מזכרת נצחית מהבית ומעמק הירדן שבו נולדנו שנינו, היא בקבוצת כנרת ואני בדגניה א' השכנה. למרות השנים הרבות שהפרידו בינינו, אני מכיר היטב את "חורשת האקליפטוס, הגשר, הסירה", את "ריח המלוח על המים", את השדה שבו נולדה נועה (היא נעמי) "בין דשא לאבן" ולי לא צריך להסביר מהו הכרך, שבו "ירבו פרחים בחורף", כמו שתארה המשוררת רחל בשיר "כנרת", שנעמי כה הפליאה להלחין.

בהקלטה שקיימת אצלי ממסיבת הסיום של גן ברוש בדגניה, ניתן לשמוע אותי ואת חברי בני החמש מבצעים את השיר הזה בהתלהבות ובהזדהות רבה ואחריו את השירים שהיו אז בעיני היפים ביותר בעולם: "אחינו הקטן" (בקיץ) ו"הטיול הקטן" (לטיול יצאנו), שגם הם נכתבו על ידי שמר, שכל – כך היטיבה לתאר את פני הנוף והתחושות שלנו, בני העמק והארץ והזאת.

כשהבת הקטנה שלי נעמה הגיעה לאותו גיל, השמעתי לה כמובן שוב ושוב את קלטת שירי הילדים של נעמי שמר (שהייתה אחת הקלטות הבודדות שיכולתי לשמוע שוב ושוב באוטו מבלי לסבול...) ולשמחתי השיר הכי אהוב עליה שם היה "חליל מקנה סוף", שהוא גם אחד האהובים עלי. דורות של ילדים עוד יגדלו בארץ על שיריה של נעמי שמר כי באמת קשה לי לתאר ימי שמחה ועצב בלי שיר כלשהו משלה. אני זוכר שעם השנים הפך כמעט כל מפגש שלי עם שיר חדש של נעמי שמר לאירוע חגיגי, שזכור לי היטב עד היום. אני זוכר למשל, את הצמרמורת שאחזה בי כששמעתי לראשונה את השיר "שבחי מעוז", שבוצע על ידי בנות להקת פיקוד הדרום במפגש להקות צה"ל, שהתקיים כמידי שנה במסגרת פסטיבל עין גב. השיר בוצע על הבמה עוד לפני שהוקלט והושמע ברדיו וההתרגשות שאחזה בי אז, הייתה נדמה לי משותפת לכל הקהל ששמע אותו שם לראשונה, כמוני.

שלושים ומשהו שנים לאחר מכן הרגשתי תחושה דומה כשנכחתי בצילומי תוכנית הטלוויזיה שהוקדשה לבני אמדורסקי ז"ל וצולמה בהשתתפותו זמן קצר לפני שנפטר. בני ביצע שם לראשונה את השיר "אני גיטרה", שנעמי כתבה לו אז במיוחד ואני זוכר את עצמי נפעם מהאופן המדויק והרגיש, שבו היא תארה את דמותו הציורית של אמדורסקי ומכך שהוא מצליח לבצע את השיר המרגש הזה בלי לדמוע כמו שאנו ויתר הצופים דמענו באותן דקות.

נעמי ידעה לעשות זאת גם בשירים השמחים שכתבה והניסוח המילולי שלה היה תמיד מדויק וקולע, כמו גם התיאום בין המילים והמנגינה, שכמעט תמיד היה אצלה מושלם. ממרום שנותיה היא עוד הייתה מחוברת גם לשפה העכשווית וכך למשל, היא שיבצה בטבעיות שורה כמו "מעיל שחבל על הזמן" בשיר "המעיל", שאותו כתבה למופע האחרון משיריה. אני זוכר שהוקסמתי וצחקתי מהשורה הזו כמו צופים רבים שנכחו איתי במועדון "צוותא" בת"א, שם בוצע השיר הזה לראשונה.

פעמים רבות אני מוצא את עצמי מצטט שורות משיריה של שמר ולאו דווקא מהשירים הידועים. נדמה לי שהשורות האהובות עלי ביותר הן "יש תור, יש ותק" מהשיר "סמוך על התרנגול", שהוא אחד משיריה הראשונים ו"קל להרוס, קשה לבנות" מהשיר "יובל", שנכתב לשנת היובל למדינה ואגב, השורה הזו מתאימה לתחומים רבים בחיינו גם עכשיו.

בזכותו של דודו אלהרר זכיתי לעבוד עם נעמי שמר על קופסת האוסף המקיף משיריה. למרות קפדנותה וניסיונה הרב היא סמכה עלי ועל שיקולי העריכה שלי ונתנה לי יד חופשית לבחור את השירים והביצועים לאוסף. אני זוכר שדווקא ביצועים שלה לכמה משיריה היא פסלה והציעה ביצועים טובים יותר ועל שירים שלה שלא הצליחו ואשר אותם ביקשתי לשלב באוסף, כדי שאולי יתגלו מחדש, היא אמרה שלא כדאי לנסות ומה שלא הצליח, כנראה לא היה מספיק טוב. אני זוכר למשל שהופתעתי כשהיא ביקשה להוציא מהאוסף את השיר "קומי צאי", בטענה שהיא לא אוהבת את העובדה שהוא מולחן ומוקלט בהתאם לאופן שבו נכתבו מילות השיר על ידי ביאליק. היא ראתה בכך סוג של התחכמות מיותרת, אבל אני, שרציתי לשלב את השיר הקלאסי הזה באוסף, פשוט שאלתי אותה "עכשיו נזכרת?" והיא התרצתה וויתרה לי.

כש"חבורת בימות" העלתה את ערב שירי נעמי שמר ב – 1972, היא הופיעה באמפיתיאטרון צמח, אבל לי ולבני כיתתי לא הירשו אז ללכת ולראות את המופע הזה, בגלל השעה המאוחרת שבו נערך. אני זוכר את תחושת הצער וההחמצה שהרגשתי אז, אבל כמו רבים מחברי הקיבוץ שלי, גם הורי הלכו לראות את המופע הזה ודיווחו לי למחרת בפירוט על כל מה שראו ושמעו שם. אבא שלי התרגש מאוד מהשיר החדש שמירי אלוני שרה באותו מופע, "לשיר זה כמו להיות ירדן". ומאז, בכל פעם שראיתי שהוא עובד קשה מידי וביקשתי ממנו ללכת לנוח, הוא היה משיב לי במשפט "אני כבר אנוח לי שם, בין העצים ליד הירדן", רמז לבית העלמין של דגניה שנמצא ממש על גדת הירדן, ליד הגשר והסירה. ביום השלושים לפטירתו של אבי קראתי את מילות השיר הזה מעל קברו ומאז הוא השיר היקר לי ביותר מבין כל שיריה. השבוע הוא הושמע שוב, הפעם על גדת הכנרת בלוויתה של נעמי שמר ז"ל, שכה אהבתי.

יורם רותם
מנהל מחלקת המוסיקה בגלי צה"ל
ועורך קופסת האוסף של שירי נעמי שמר, שיצאה בחברת "מדיה דיירקט".