מגדלי התאומות

אמריקה כולה העבירה את עצמה לרטט לקראת יום-הולדתן ה-18 של התאומות מרי-קייט ואשלי אולסן. אלפי אתרי אינטרנט ספרו לאחור לקראת התאריך המיוחל, בו תהפוכנה השתים למותרות על פי חוק. התאומות, שנמסרו לחסות קרקס השואו-ביז בעודן גורות לוקקות חלב, עברו ב-13 ביוני את שלב הקפיצה דרך חישוק. עכשיו, כשהן כבר כלבות אמיתיות, הן יכולות להתלקק לעיני המצלמות, וזה אפילו לא יהיה בלתי מוסרי.

אמריקה מתה על התאומות אולסן. פצלוחות בנות שמונה חודשים הן היו כשהתחילו להתפרצף ברוטציה בסיטקום המשפחתי "צער גידול בנות", ואחרי כמעט 18 שנים על המסך, הבלונדות הן הדארלינג הלאומי. מעבר לבלונד, יש להן מה שמגניב את האמריקאים אפילו יותר – כסף. סיפורי הצלחה פיננסיים הם אחד הטריגרים הבטוחים ביותר להקפצת האיבר של אמריקה, והתאומות הן תאגיד עסקי המריץ מיליוני דולרים בשנה - כבר מגיל 6 הן ממנכ"לות את חברת ההפקה "דואלסטאר אינטרטיינמנט". החברה עוסקת אך ורק בענייני התאומות, ואחראית, בין השאר, להנפקת כל המוצרים הנלווים: בובות ברבי, תכשירי שיער, קו ביגוד, קו הנעלה, מצעים, משקפי שמש, איפור ואפילו, כמה פדופילי, הלבשה תחתונה. רוברט ת'ורן, נשיא החברה, הוא מי שהפך את השתיים למותג. אחרי שכיכבו בכמה סרטי טלוויזיה ובסדרת קלטות וידאו לגיל הרך, כיוון ת'ורן את הבנות אל קהל יעד שלא זכה לשום התייחסות מיוחדת עד אז: ילדות בגילאי 15-12. הוא הנפיק יחד עם הבנות כעשרים סרטי וידאו וסדרות טלוויזיה, שתכניהם מותאמים בדיוק לילדות שכבר לא נמנות על פעוטות, אבל צעירות מדי לזיונים.

היום, כשהן נשים צעירות ונראות כשירות בהחלט לשיגול, יוצא בארה"ב סרט הקולנוע הבוגר הראשון של האחיות אולסן. "יום בניו-יורק", מכוון להרחבת קהל היעד, והוא אפילו כולל סצינת נשיקה פר בחורינה. הנוגעים בדבר מתגאים בכך ש"הכל נוהל בצורה גאונית ובריאה", וטוענים שצילי וגילי ידעו תמיד שלמשמע מילה אחת שלהן, ייפסק כל הקרנבל. הונן עצום המימדים טופל על ידי מנהלן, ועד לפני כמה דקות הן חיו על דמי כיס קצובים, ממש כמו כל טינאייג'רית אמריקאית. אמריקה נהנית לחשוב שהבנות בחרו בכל התהילה, והיו אחראיות לגורלן לאורך כל הדרך, ולכן השתיים לא מדורגות רק ברשימת "מאה הקוזינות של אמריקה" (הן תופסות שם מקום אחד או שניים?!), אלא גם ברשימת "הנשים החזקות בתעשייה". קריוסה ובקטוסה מצדן, לא מפריכות את הטענות, וממשיכות לחייך כאילו אין יאוש בעולם בכלל.

אבל העששת שודאי מבעבעת מתחת לפני השטח, מתחילה לתת אותותיה. סיסטר מרי-קייט נכנסה לאחרונה למרכז טיפולי כדי לקבל עזרה מקצועית להתמודדות עם "בעיה שקשורה לבריאותה". לפי הדיווחים, מרי-קייט סובלת מהפרעת אכילה (ובתרגום חופשי אנורקסיה ו/או בולימיה). לא צריך להיות מאבחנת פסיכולוגית מלומדת כדי לזהות את "סיפורי הוליווד האמיתיים" שמתגבשים לכדי תוכנית מצוינת בסיטואציה בה נמצאות הבנות. כמה בריאות יכולות להיות ילדות שעוד לפני שסגרו שנה באוויר העולם, הפכו לכוכבות? וכמה באמת אחראיות לגורלן הן יכולות להיות כשלמעשה הן לא מכירות למעשה שום מצב חיים אחר?

נכון להיום, מבט זריז בסיסטרהוד מציג שתי נערות תלושות, שהאפסים במשכורת שלהן הצליחו להביא גם לגירושי הוריהן. לחיי הסופגניות אינן עוד, והחליף אותן הירואין שיק כפול. הקשר ההדוק ביניהן נראה קריפי לגמרי, והתחושה רק מתחזקת עקב התעקשותן לדבר רק בגוף רבים. האם יש מצב לקשר לסבי אסור במיוחד? לג'ודית באטלר הפיתרונים. כלואות בבועה משותפת, רק סביר להניח שגילו את מיניותן לראשונה באמצעות בחישה הדדית זו בתבשילה של זו. האנורקסיה כבר בפנים, ומשניתנה לבנות השליטה על חשבון הבנק, זה רק עניין של זמן עד שגם הקוקאין, פרשיות המין והפשע ייכנסו לתמונה. לא ירחק היום (שבע שנים פלוס מינוס) והשתיים תתקאמבקנה בראיון שיקום סוחט דמעות אצל אופרה.

אין דבר שחוק יותר מלהיטפל לעיוות הבוטה שטבוע באומה האמריקאית; המשוואה מוכרת לעייפה: הם אמריקאים, הם שמנים, הם מתחסדים ביום וסוטי-מין בלילה. ובכל זאת, יחסיה של אומת ההמבורגר עם הגרסה המחומצנת ל"אורה הכפולה", מהווה את חציית גבול הטעם הטוב. הדוד סם גידל את המתוקות על ברכיו עוד כשהיו פעוטות, ועתה, משהגיעו אל פרקן, הוא עדיין רוצה אותן על הברכיים רק תזוזו קצת ימינה ושמאלה מתוקות, יותר מהר אם אפשר...