שקט הוא המשעמם החדש

ארלנד אוי היקר,

אוי ארלנד, כמה זמן חיכינו לך על המרפסת עם קוקטייל צונן ובריזה קיצית. נכון, התעופפנו אתך מסביב לעולם באלבום הסולו, שמענו את הקול שלך בכל מיני קטעים אלקטרוניים ואפילו רקדנו בסלון עם הדי ג'יי קיקס המבריק שהוצאת השנה. אבל מי יעשה לנו מסאז' באוזניים כמו קינגס אוף קונביניינס? מי ינסח כל כך טוב את מה שכל שחובב מוזיקה יאפי כל כך מזדהה אתו, על כך שהשקט הוא הרעש החדש? סיימון וגרפונקל אולי חשבו על זה קודם, אבל מעולם לא אמרו זאת במפורש. עכשיו תיקח את השירים היפהפיים שלך לרמיקסרים מוכשרים, כמו שעשית באלבום הקודם, ונרוויח כפליים. נשמע את החדש כשנרצה משהו נעים ברקע ואת הרמיקסים כשנרצה באמת להקשיב. מהומות ברחוב ריק. זה שם מבריק וגם מעשה חסר תועלת, כמעט כמו לנסות להפתיע בפעם השנייה עם אותו דבר בדיוק אחרי שכבר ראינו שאפשר גם אחרת. החברים שלך לתנועה האקוסטית הכבר-לא-כל-כך-חדשה כמו באדלי דרון בוי או טורין ברייקס, או הישנה יותר כמו בל אנד סבסטיאן, הבינו מתישהו בקר

אם כבר קטע אינדי שמושפע מבוהמיין רפסודי, הייתם מצפים שיוזמה חדשה כזו תגיע מהדארקנס או לפחות ממיוז. הייתם מצפים גם שהיא תהיה אפית, תכלול קטעים לא קשורים שמשתנים במהירות, ושהטקסט הפסאודו-עמוק ומורכב יושר בפלצט שיזקור את קצות שערות שפמו של פרדי מרקורי, באווירה של לילה אפל במיוחד באופרה. סטיוארט מורדוך, בוהמיין סקוטי והמנהיג של הרכב האינדי-פופ במשקל נוצה, בל אנד סבסטיאן, חושב אחרת. 'Your Cover's Blown', 'הבוהמיין רפסודי של עולם האינדי' על פיו, הוא קטע שמתחיל כדיסקו fאנקי, ממשיך עם קטע מעבר של תופים מתוכנתים בפיץ' גבוה במיוחד, ומסתיים בקטע שמזכיר את השיר האחרון באלבומם האחרון. נדמה שזה המפגש הראשון בין מורדוך ורחבת ריקודים. לא בגלל הגרוב המפתיע, אלא בגלל הזעם שהוא מפנה כלפי הדי ג'יי והמוזיקה המהירה שאינה מספרת לו שום דבר על חייו. ממש מוריסי הצעיר. אבל מה לעשות שמוריסי כועס באופן יותר משכנע, ומה שבא לארלנד אוי בטבעיות (די ג'יי קיקס) לא תופס לגבי כל סולן של הרכב אינדי אקוסטי, מוצלח &#