אשה שהולכת ברחוב עם סיגריה דורשת את זה

קנו לעצמכם מתנה: את "המין השני" של סימון דה בובואר. קנו אותו, אפילו אם הוא סתם ישב על המדף בין שאר הספרים שצריך שיהיו בבית. קנו אותו אפילו אם לא תפתחו אותו, והוא יישאר על המדף בבתוליו. אפילו אם המילה "פמיניזם" עושה לכם פריחה, אפילו אם נדמה לכם שאתם כבר יודעים הכל ושאין לה מה לחדש. "המין השני" מורגל בציפיה שקטה, בהמתנה סבילה. אם הוא חיכה 52 שנה עד שתורגם לעברית, הוא יוכל לחכות עוד כמה שנים באיזו דירה ישראלית עד לרגע הנכון. אף פעם לא מאוחר מדי לאחד הספרים המהפכניים והחשובים של המאה העשרים. עובדה: 52 שנה אחרי צאתו בעולם וחודש אחרי צאתו בארץ, הוא מקום ראשון במכירות ספרי העיון של סטימצקי.

סימון דה בובואר כתבה את "המין השני" ב -1949. בהקדמה לספר היא תוהה אם הנושא לא שחוק מדי. היא חוששת להישמע טרחנית ומיושנת: "זמן רב היססתי אם לכתוב ספר על האשה. זהו נושא מרגיז, במיוחד לגבי נשים, והוא אינו חדש. דיו רב נשפך במהלך המריבה שניטשה על הפמיניזם, וכיום הנושא סגור כמעט; אין דנים בו יותר. ובכל זאת ממשיכים לדון בו".

אילו רק ידעה עד כמה הספר יהיה רלוונטי גם היום. כמו אז, הרבה השתנה, אבל שום דבר לא השתנה. נשים עדיין מרוויחות פחות מגברים. במקומות רבים בעולם הן עדיין שפחות מעונות וחסרות זכויות. הן עדיין מוכות על ידי בעליהן. הן עדיין נמכרות כשפחות לזנות. הן עדיין נרצחות בגלל חילול כבוד המשפחה. למה ללכת רחוק? הכל קורה גם כאן. בישראל, הנחשבת בעיני עצמה למדינה מתקדמת, עדיין אין נישואים אזרחיים. חוקי הדת העתיקים, המקלים עם הגבר ומחמירים עם האשה, עדיין שולטים בדיני האישות. האשה היהודיה עדיין "נמכרת" ועוברת מרשות האב לרשות הבעל, כיאה לרכוש, ואם היא רוצה להתגרש, הרבנות לא תקל עליה. אין לנשים הגדת פסח שמזכירה להן את צאתן מעבדות לחירות, ובכל דור ודור נולדות נשים חדשות שלא יודעות שזכותן להיות בנות חורין.

שאלה פשוטה - "מהי אשה" - היא בסיס הספר. כמו לכל שאלה פשוטה, התשובה מסובכת. סימון דה בובואר העזה לשאול את השאלה שלא על מנת לתת לה תשובה, אלא כדי להוכיח שאין שום דרך אובייקטיבית לחקור את הנושא. כדי להבין מהי אשה, צריך קודם לכתוב את ההיסטוריה מחדש, להמציא מיתוסים חדשים, לברוא מחדש את השפה. אין אפשרות לענות על השאלה הזאת, מאחר והתרבות האנושית, המיתוסים על הנשיות, המחקרים המדעיים והספרים על הנשים, כולם נכתבו על ידי גברים. "יש להתייחס בחשד לכל מה שכתבו גברים על נשים, שכן הם שופט ובעל דין גם יחד", היא מצטטת את פולן לה בר כמוטו לספר. הכרך הראשון שתורגם, "העובדות והמיתוסים", מכיל ציטוטים ודוגמאות מכל מה שנאמר ונכתב על נשים. סימון דה בובואר הפכה כל אבן וליקטה כל טקסט אפשרי: פילוסופי, מדעי, פסיכולוגי, דתי וספרותי, והניחה את היסודות לכל המחקרים שנעשו מאז. לא להיבהל מכמות העובדות: היא יודעת מה היא רוצה לומר, וכותבת בבהירות ובשפה פשוטה, בהגיון וצלילות מחשבה. גם התרגום העברי מוצלח.

מלבד העובדות והציטוטים, סימון דה בובואר גם טבעה כמה משפטי מחץ בלתי נשכחים. "לא נולדים אשה, הופכים לאשה", היא אמרה, ומאז לא מפסיקים לצטט אותה. למרבה האירוניה, חייה לצד הפילוסוף האקזיסטנציאליסט ז'אן פול סארטר הזינו דעה פופולרית, שהיא בעצם ביססה את ספרה על הפילוסופיה שלו. "האשה היא האחר" (עוד משפט מחץ שלה) נשמע מאוד דומה למשפט שסארטר היה יכול לומר. אהה! שוב קופץ השוביניסט הקטן ממעמקי תת התודעה - היא בעצם הושפעה מהגבר, מהפילוסוף הידוע. אופס - שוב טעות. יומן שכתבה בגיל 19, הרבה לפני שפגשה את סארטר, מוכיח שעיקר רעיונות "המין השני" היו קיימים אצלה כבר אז. כבר בגיל 19 היא גיבשה תוכנית עבודה לכל החיים, וגם את התיאוריה על "האחר". אם לא היתה האשה סימון דה בובואר, היה צריך להמציא אותה.