אולי לד"ר פוגל יש איזשהו טיפ בעניין החשקונים של בראד?

ג'וליה רוברטס ובראד פיט על מסך קולנוע אחד? מאז זאזא גאבור ופיטר שטראוס לא ראינו זיווג כל כך לא שייך. שהרי אם תביטו בשניים בעיניים חפות מפילטרים של טבלואידים ועלוני יחצון משודרים דוגמת גיא פינס, תודו גם אתם שבאותה מידה גם הריסון פורד ואן הייש ב"שישה ימים" ענו להגדרה "מפגש פסגה".

בכלל, אני מטבעי חשדן כלפי סרטים המשווקים כ"התנגשות טיטאנים". כשמרילין מונרו פגשה את איב מונטן זו לא היתה ועידת סמלי סקס, אלא סתם "הכל אודות חווה". למה אי אפשר לומר פשוט, "בואו לראות את 'המקסיקני', אחלה סרט בעולם"? למה זה עובד פחות טוב מ"קלאש שנות האלפיים, ג'וליה ברקוביץ' ובראד אניסטון נפגשים"? ואגב, לג'וליה יש יותר סצינות משותפות עם ג'יימס גנדולפיני מאשר עם בראד פיט. ואגב, ג'יימס גנדולפיני הוא סמל סקס באשקרה. ואגב, בראד פיט מחוטט על כל הפנים. ואגב, ג'וליה רוברטס משחקת יותר טוב מאשר ב"ארין ברוקוביץ'". ואגב, ג'ימס גנדולפיני לוקח את בראד פיט בהליכה. בהכל.

"המקסקיני" - אגב, סרט עם דמיון מסוים ל"סנאץ'", הסרט הכי מיותר שעשה פיט בחיים (תחת גאי ריצ'י צ'יקונה) - מספר את סיפורו של פיט, מאפיונר בדיסוננס בין המאפיה לבין נערתו (גילה רוברטסון). הוא יוצא בעקבותיו של אקדח מקסיקני עתיק יומין ויקר בטירוף. היא מחליטה להיפרד ממנו לאות מחאה, והסרט כולו נע סביב הציר של הרפתקאותיו במסעותיו והרפתקאותיה במסעותיה, כל אחד אחר משהו אחר. טוני סופראנו עושה לכולם בית ספר, חד וחלק. פיט נראה לידו כמו נער מקהלה עם גוף משולש וג'וליה כמו זבנית ב"בננה רפבליק" שהגורל האיר לה המון פנים והיא מצליחה לשמור על גזרה נאה, למרות כל הנאצ'וס.

לא מדובר בסרט טוב, אבל גם לא בסרט רע. לא מדובר בסרט משעמם, אבל גם לא במותחן מקפיץ. לא מדובר בקומדיית פשע, אבל גם לא בדרמה רומנטית. תשכחו מעירום, כמובן. תשכחו מניצוצות על המסך. אבל עכשיו, במבט לאחור, אפשר לומר שרק בגלל גנדולפיני (ג'ין הקמן מגיח בסוף לקטנה וחמודה, אבל לא מספקת) שווה לראות, אבל תביאו בחשבון, שכמו ב"סופראנוס" גם כאן, אחרי חמישים דקות, מסתיים תפקידו עד לשבוע הבא. רוברטה ופיטר? אח... כמעט ושכחתי. בעצם, שכחתי.