להיות אלון מזרחוביץ'

המצב מאוד פשוט: חבורת "הוצא מהקשרו" השתלטה סופית ביורו 2004 הזה על ראשי היושבים בסלון. התחיל דווקא יופי כל ההוצא מהקשרו הזה; שני חבר'ה (מרדכי אלון ואמיר דורון) מחליטים לעשות ספר שבנוי מציטוטים מקוריים (יש כאלה שיגידו שלא) של אנשי הספורט בארץ: משפטים לא אפשריים תחבירית, לשונית, הגיונית, וסתם קוריוזים. יפה, לא? כן. מצחיק, לא? מאוד. מה רע בזה בכלל; הרי כדורגלנים הם במילא "11 חמורים שרצים 90 דקות אחרי כדור", וכשהם מנסים לצאת ממשפטים אנליטיים דוגמת "הכדור הוא עגול", יוצא להם משהו מחורבן, אז בוא נעשה מזה אוסף זוהר בהלולי שכזה, לא?
לא!

את או אתה, שעכשיו קוראים את המאמר הזה, דמיינו לעצמכם מה זה להיות אלון מזרחי בתקופה שכזאת; הזמינו אתכם (לא ברור למה) לפרשן משחקים, אתם לובשים את החולצה הלבנה, שמים ג'ל, ונכנסים אל האוטו בדרך אל אולפן השידורים של ערוץ 1. תחשבו איך זה לחיות עם משטרת "הוצא מהקשרו" היושבת דרוכה ומצוידת בפנקס, עט וחיוך לגלגני מוכן מבעוד מועד. תחשבו על פינצטת המילים שתעבוד אצלכם במוח בימים שכאלה. הפרנויה... אוי, הפרנויה.

יורו 2004 הוכיח באופן סופי שמשטרת "הוצא מהקשרו" זה לא רק שני החבר'ה שהגו את הרעיון, "הוצא מהקשרו" זה כבר פיצרייה עם אלפי זכיינים, הזכיינים הם אנחנו, היושבים בבית.
התחלקויות לשון זכורות לנו עוד מימים עברו. ניסים קיוויתי, אבי השיטה, ומשה גרטל נסיך הבריכה היו פורצי דרך מופתיים, אבל איכשהו העברנו את הטעויות שלהם, וממילא ישנו המימד הנוסטלגי ערגתי, אז ניחא. אבל היום, אין חוכמות! נפלת? תיכנס לספר הזהב.

אלון מזרחי בהופעותיו כפרשן ביורו הזה, היה כאדם סגור בחדר ללא פינות. הוא ידע שאורבים לו, ובמקום לשחות עם הזרם הוא עשה את הטעות הכי גדולה. הוא ניסה בכוח ליצור רושם אינטיליגנטי כנגד אותו מכבש כלל ארצי. להבדיל אלפי הבדלות ימינה, ישנו טוטי כוכב נבחרת איטליה, שקפץ על טיפשותו הידועה (כפי שהוכיח ביורו הזה), והוציא בהומור עצמי ספר הכולל את כל המשפטים האדיוטיים שלו. הישראלי שלנו חושב עדיין שברליץ לקחו אותו לקמפיין בגלל שהוא סמל, וכוכב כדורגל. הקופירייטרים של ברליץ אפילו לא שיתפו אותו בבדיחה המסדרונית.

המארב הסלוני התבטא בצורה פנטסטית בביקורו האחרון של הנ"ל אצל אלי יצפאן במהלך פסטיבל היורו. הבן אדם דיבר גבוה-גבוה עד שהוא החליף חיריק בקמץ.
כן, כן. כולה חיריק וקמץ (או פתח, אף פעם לא הבנתי מה ההבדל ביניהם). אלון מזרחי ביטא ברב?קיו במקום ברב?יקיו, וזהו. הראיון נגמר. המפיק, יצפאן, הקהל בבית ובאולפן - כולם השיגו את מה שרצו. אפס-אפס מסריח של אמצע טבלה שנגמר עם שפיץ ממטר וחצי.

כולנו חזקים על (כביכול) חלשים, ואחרי שמזרחי כבר הפך לא רלוונטי, דני נוימן תפס את הכותרות כפרשן המברטז ביורו הזה. כשעיתון "זמן תל-אביב" פנה אל מרדכי אלון ואמיר דורון, הוגי "הוצא מהקשרו", בקשר לכתבה על נוימן, הם, בתגובה, פשוט התחננו שהכתבה לא תעשה. וזאת, כדי שנוימן יישאר על אש חמה, וינפיק עוד ועוד משפטים ללקסיקון. ובדיוק על זה מדובר: "שקט, שקט! נוימן בטלויזיה, יהיו קטעים". זה כבר כוח האינרציה וכל החרא הזה.

נוימן, מספר 14 האגדי ממשולש נוימן-מלמיליאן-לוי, הג'ף בק של בית"ר (הוא ממש דומה לו, אגב), צריך להסיק מסקנות מהניסיון המר של מזרחי. במקום להלחם בתדמיתו (להגיד בראיון שהוא לומד משפטים כהוכחה לבינתו), פשוט צריך להיות הוא עצמו. אחרת גם הוא יכנס לאותו מעגל אינסופי. והוצא מהקשרו? חלאס, שבו על הגב של היותר "חזקים". המבט הזחוח של בוני גינזבורג שווה אלף משפטים אחרים.