אם יש סידרה שהגיעה לה עונה שניה זו הסדרה "סקס ישראלי" של אורנה בן-דור בערוץ שמונה. אחרי העונה הקודמת והמוצלחת במיוחד, שהוכיחה שאפשר לדבר על סקס בלי הסיליקונים של לימור בלוקמן, משמח לגלות שגם עונה זו שומרת על הסטנדרטים הגבוהים שהיא הציבה לעצמה בעונה הראשונה. בן-דור מביימת סדרה אותה הייתה רוצה לראות בעצמה: תוכנית תחקירים תיעודית, המתעסקת בחיי המין והמיניות הישראלית מנקודת מבט חילונית-ליברלית, פלורליסטית, אקדמאית, פסיכולוגית, סוציולוגית, אנתרופולוגית והיסטורית. אך מעל לכל, ולמרות כל הפסיקים, מדובר בתוכנית תרבות ממדרגה ראשונה, מאלה שכל כך חסרות כאן. העיסוק במין הוא רק תירוץ. תירוץ מצוין.
העובדה שזוהי תוכנית תרבות, בולטת כבר בפתיחה של התוכנית הראשונה, "זהות מינית", הנפתחת בקטעים מהמחזה הפרינג'י "בן לבין" של הטרנסג'נדר רוני אלמוג, המלווה בשיחה עם השחקנים והכותב. במהלך שלושת הפרקים הבאים נטייה זו תמשיך לבלוט. בן דור הקולנוענית וחברי המערכת שלה, העורך הספרותי, שמעון אדף, והאמן יאיר גרבוז, עושים שימוש באמנות פלסטית, ספרות, צילום ופילוסופיה כדי להדגים ולהרחיב את הנושאים בהם הם מתעסקים. בנוסף משוחחת בן דור עם שורה של אנשי תרבות: פסיכולוגים ופסיכואנליטיקאים, פסיכולוגית אבולוציונית, חוקרי תרבות, חוקרי מגדר, חוקר מיעוטים מיניים, חוקר מדיה, פרופוסרים ודוקטורים, דראגיסטים, אמנים, סטנדאפיסט, עיתונאית (שהתגלתה גם כסטנדאפיסטית מוצלחת) וכוכב טלוויזיה אחד. וזה רק מה שדליתי מצפייה בשלושת הפרקים הראשונים המצוינים, המתעסקים בנוסף גם במונוגמיה ובנטייה מינית.
כל מה שרציתם לדעת על פוסט מודרניזם
רוב המרואיינים אינם פנים מוכרות בטלוויזיה. הם לא סלבס שהביאו בשביל הרייטינג, אלא האנשים שמבינים הכי טוב בתחומם, אנשים שיש להם מה להגיד ובן דור נותנת להם את הבמה הראויה לשטוח את דבריהם. הפרקים ערוכים בצורה מרשימה ומרתקת, כל ראיון או קריינות מלווים בקטעי וידאו, ארכיון או אילוסטרציה מתאימים המעוטרים בפסקול מדויק. אם בעונה הקודמת התמקדה התוכנית בעיקר בהוויה הישראלית, העונה הזאת אוניברסלית יותר. כל נושא מטופל בהקשריו ההיסטוריים, הכלכליים, התרבותיים ומגיע עד לתיאוריות ולמחקרים העכשוויים ביותר בתחום.
כל תוכנית מציבה במרכזה גיבור אחד או יותר המהווים את הסיפור האנושי של הפרק. נראה כי המרואיינים השונים נבחרו לתוכנית בקפידה ותוחקרו לעומק. הם אינטיליגנטים, רהוטים, כנים, ישירים ומעניינים, ובן דור מדובבת אותם בצורה מרשימה. סיפוריהם לא מוחזרו למוות בתוכניות אחרות, והם מאירים בצורה מרגשת את הצדדים התיאורטיים יותר של התוכנית. עם זאת, הראיונות הקצרים עם סתם עו"שים היו ברובם מיותרים.
התוכנית מתייחסת בביקורתיות לנושאי המחקר שלה ובמסורת הפוסט-מודרניזם הבולטת לכל אורכה, שום דבר אינו מובן מאליו בשבילה. היא ספקנית, אמביוולנטית, מערערת מוסכמות וסטריאוטיפים, יש לה יותר שאלות מתשובות, וכשצריך היא גם יכולה להיות גם צינית ואירונית. אך התוכנית גם מודעת לסכנות של אותו פוסט ידוע, כדברי אחד המרואיינים בהתייחסו לרעיון נזילות הזהות המינית: "אם הכול יכול להיות הכול, אז שום דבר הוא לא כלום".
אך בסופו של דבר, התוכנית מצליחה לא ליפול בפח הלא-כלום. היא מציבה לעצמה סדר יום ראוי בהחלט, הרואה בעשייה התרבותית-אומנותית את אבן הבוחן המרכזית לתיאור ובדיקת המציאות המשתנה ובמרכזה המיניות. סימני השאלה שלה מעניינים ומעוררי מחשבה והתשובות שהיא מספקת מבקשות לעורר דיון ושיח, שאם נהיה מציאותיים, לא נראה לי שיתרחש במחוזותינו בזמן הקרוב.