ג'וזף מאליק, "Aquarius Songs" (Compost, BNE)
הייקים ידועים כאנשים די מרובעים, שאוהבים את הנישה שלהם. אז זהו שלא - הלייבל קומפוסט ממינכן, שהיה עד לא מזמן לייבל האם של ג'אזנובה, בוחש בדרך כלל במוזיקה אלקטרונית עם נגיעות ג'אזיות. בוחש זה אנדרסטייטמנט ללייבל ששמו הפך נרדף לניו-ג'אז על גרורותיו. ג'וזף מאליק הוא בחור סקוטי שחור, שמאוד אוהב לנגן על הגיטרה האקוסטית שלו. אז איך מתחבר בחור סקוטי שחור עם גיטרה אקוסטית בלייבל גרמני שאוהב אלקטרוניקה ג'אזית? אז זהו, שהחיבור הלכאורה בלתי-אפשרי הזה הוליד את "Diverse", אלבום הבכורה של מאליק, שהיה אחת ההפתעות הכי נעימות של 2002.
אם אתם לא קלאברים מאדינבורו, בטח פספסתם את The Lizard Lounge, ערב מפורסם מאוד שמאליק היה הפרומוטר וההוגה הראשי שלו, וזכה שם שנתיים ברציפות בפרס מועדון השנה. ובאמת, בתקליט החדש, מאליק תולה את הגיטרה האקוסטית ומוריד מהוו את נעלי הריקוד.
בתור מי שהצליח לשרוט מרוב השמעות את האלבום הראשון של מאליק, אני מוכרח להודות שהתאכזבתי קצת. הקטעים החזקים הם אלו שממשיכים את הקו של האלבום הקודם ודווקא השירים הקלאביים יותר משעממים.
למרות שמאליק הוא חלוץ מרכזי בנבחרת קומפוסט הגרמנית, הוא לא התבאס שגרמניה לא עברה את שלב הבתים ביורו 2004. כמו חוליגן סקוטי מבית טוב הוא נאמן עד קץ לקבוצה הביתית שלו, הגלאזגו סלטיק. בקטע החזק ביותר באלבום, הוא מתאר את מסעה של הקבוצה לעבר גמר גביע אופ"א בסיביליה. אקורדיון איטי רוקד טנגו עם מאליק, שלמד ספרדית במיוחד לכבוד השיר הזה. 1-0 לסלטיק.
מאליק מבקיע שני גולים בפתיחת האלבום, אבל רוב המחצית הראשונה די משעממת. לקראת שריקת הסיום הסקוטי מתאושש, ונותן אחד לחיבורים בעזרת שיר אקוסטי שהוא מבצע לייב. אמנם הרמה לוולה, אבל גול זה גול. ניצחון סקוטי דחוק, אבל לא חסר תקווה.
נותר רק לקוות שאחרי שני סינגלים אקוסטיים מצוינים מהאלבום הקודם, שכללו גרסאות שעברו התאמה לסביבת מועדונים, יעלה מאליק מהספסל בהארכה סינגלים שיכללו גרסאות אקוסטיות, אנפלאגד עאלק, לשירים המסיבתיים מהאלבום הנוכחי.
אל תפספס
טראבלמן, "Time Out Of Mind" (Far Out)
מארק פריצ'רד נודע בעיקר בזכות השותפות המוזיקלית עם טום מידלטון. ביחד הם נגעו בכמעט כל סגנון אלקטרוני אפשרי, מאלקטרו וטכנו עד האוס, היפ-הופ ודראם-אנ'-בייס, אבל את מירב המחמאות הם קיבלו על פרוייקט גלובל-קומיוניקיישן, עם האלבום "76:14", אלבום שנחשב לאחד מתקליטי האמביינט הטובים אי פעם, ואחד מעשרת האלבומים האלקטרוניים הכי טובים של הניינטיז. אבל מאז חלף כבר כמעט עשור, יוון לקחו את היורו, וכמו כל אוהדי הכדורגל השרופים, גם פריצ'רד חצה את האוקיינוס ה"קופה אמריקה". תחת השם טראבלמן, משחק פריצ'רד במגרש חדש - מגרש שראה אמנים גדולים כמו ז'ובים ואוז-מוטנטס מתמסרים בג'אז, מוזיקה לטינית ורוק פסיכדלי, אצטדיון הטרופיקליה הברזילאי.
פריצ'רד בחר לאלבום שחקני רכש מצוינים. בחוד הלטיני אפשר למצוא את נינה מירנדה הנהדרת שזכורה לטובה מסמוק-סיטי ודה-לאטה. זה המגרש הביתי של נינה, והיא בעיקר עושה שמח ב-"Toda Hora", אחד הקטעים הטובים באלבום. באגף הקישור מובילים את נבחרת הסול, אסקה, וסטיב ספייסק. שמצליחים לרגש את הקהל בביצועים מלנכוליים מרטיטים.
למרות שפריצ'רד משחק באלבום הזה עם שירים קצרים שכוללים זמרים ומוזיקאים אורחים נוספים, הוא לא שכח מאיפה הוא בא. אחרי שהתנסה כמעט בכל הספירה האלקטרונית, הוא מיישם כאן את מה שהוא יודע בחלק היותר שמח ומסיבתי של האלבום, שנשמע מגוון כמעט כמו החלק הרגוע שלו. אם זה שרשראות הבונגו והמנטרה המהפנטת של "Change Is What We Need", או אם מדובר באפרו-ביט החללי, פלה קוטי על סיפון הוויאג'ר של "Strike Hard", מארק מכיר את המגרש על בוריו. למרות יציאות בוסה-נובה בודדות, שהחזירו אותי לימים האפלים של קפה דל מאר בכל בית קפה תל-אביבי, הרוב המכריע של האלבום הוא טרופיקליה עדכנית נהדרת.
ארתור ורוקאי, "Arthur Verocai" (Ubiquity)
ואם כבר טרופיקליה, הנה אלבום מצוין שמגיע משם, אלבום שעד לא מזמן החליף ידיים ב-e-Bay תמורת 500$, וגם מארק פריצ'רד נשמע כשהוא שופך עליו מחמאות, ומן הסתם גם הפך להשפעת מפתח בהקלטות של פרוייקט טראבלמן. האלבום הוא של Arthur Verocai, ואחרי שיצא בתחילת השנה מחדש הודות לחברים היקרים בלייבל Ubiquity, אפשר להשיג אותו עכשיו במחיר שווה לכל נפש.
אל תפספס
אל תפספס
ועוד כמה מילים על Shystie
כולם בבריטניה מדברים עכשיו על טינופת. ה-Grime. הז'אנר של הרגע, שלב נוסף ומלוכלך באבולוציה של הטו-סטפ גאראג'. Shystie, הצלע הנשית במשולש של דיזי רסקל ו-Wiley, התגלתה בגירסת הבוטלג הנשית של "I Luv You", הלהיט הגדול של רסקל. אלבום הבכורה שלה יוצא בימים אלו, והסינגל הראשון מתוכו, "One Wish", כבר מקבל כבוד ברדיו הבריטי וזכה לטיפול מועדוני מצוין מידיו של אשלי בידל. ה- MC הצעירה מתהדרת בפלואו מטורף ובקצב יריקת מלים של עוזי באוטומט. כמו שאר נציגי הז'אנר, גם המוזיקה של Shystie צמחה מתוך הרייבים בשכונות הפחות טובות של לונדון. הביט הוא אורבני וגס, והמילים מתארות את קשיי היומיום ברחוב הלונדוני.