עם מותו הטראגי של ג'ואי ראמון לפני שבועיים וקצת הייתי מצפה ממישהו איפשהו להתנדב להקרין אתHighschool Rock nroll, אבל כנראה שלג'ין סימונס יש יותר קומבינות בחייו ממה שיש לג'ואי במותו, וכך נחת בהום סינמה סרט המחווה וההתלקקות שסולן קיס (שהיה בין מפיקיו) ארגן לעצמו, לא בלי צדק כמובן.
"דטרויט רוק סיטי", שרכב על גל הרטרו לרוק כבד של שנות השבעים בחלקלקות המופתית של הסולואים של אדי ון הלן (בין היתר בזכות פסקול מצוין הכולל מלבד קיס גם את תין ליזי, The Runaways, איי.סי/די.סי, נאזרת, הראמונז, טי רקס, אי.אל.או ושאר קלאסיקות מהתקופה) מספר את סיפורם של ארבעה נערים שגרים בפרבר אמריקאי בסוף הסבנטיז, ששום מאמץ הוא לא גדול מדי בשבילם כדי להגשים את חלומם ולזכות לראות הופעה של אליליהם בדטרויט בסופשבוע.
את החבורה מנהיג אדוארד פורלונג ("שליחות קטלנית 2", "פקר" ו"אמריקה X"), וראוי לציין שאחד מחבריו דומה באופן חשוד לדידי ראמון בצעירותו. בדרך להופעה הנשגבת - שמבחינתנו היא הופעת אורח קצרה מדי ולא מרשימה מספיק של קיס בסוף הסרט - נלחמים הארבעה בכוחות הרשע (מעריצי הדיסקו) ומסתבכים במיני צרות, והכל כדי לזכות לענות בתום המסע על השאלה החשובה מכל: האם באמת חיברו לג'ין סימונס לשון של פרה בניתוח?
להקת סטלה מאריס חתומה על הפסקול?
2.5.2001 / 10:36