אין מה לומר, שיחקו אותה האסטרונאוטים מהלוויינים. "סמי וסוסו" בפריים טיים, זו אינה אמירה של מה בכך. "בריזה", חלון הראווה של YES לכל התוכניות שאומרות NO לפלצנות בריטית, NO לדקדנט של דיוויד הסלהוף, NO למעבר של אהוד יערי לערוץ של הקליפים, גאה להציג את "סמי וסוסו". "בריזה" מציג בפרונט את מירי בוהדנה, מרגול וכל מי שיודע להכין מטבוחה וקורא לזה "תרבות ים תיכונית". כי אנחנו ישראלים, והעם הרי, די מזמן, עם התנועה הפרוגרסיבית להחלפת תכני האמצע האשכנזי- ארצישראלי-יומרני באלטרנטיבה אתנית מקומית.
על מרבד הקסמים הזה הגיעה אלינו, הפעם לא ממקום של נאיביות בראשיתית, לא מקצה הפינה הביזארית שהקצתה רוממה לשידורים בערבית, לא כקוריוז טרם זמנו של מוחמד בכרי, לא רטובה מהפיפי של התינוק הצווח שבעט לכל עבר וזעק בראשית שנות השבעים, "אני באמת טלוויזיה!", לא ולא. סמי וסוסו חוזרים לאקרנים רכובים על הפגסוס של הנוסטלגיה, אוחזים היטב במושכות הסנטימנטליה, נועצים את דורבנות הגעגוע בבשרנו החי.
התקבלות? לקח חברתי שלימדה אותנו ההיסטוריה הישראלית הקצרה? גרף נוסף ביחסי ערבים-ישראלים? לא באמת. התרפקות, שכם אל כתף, משל תכף נוסיף עוד קיסם למדורה, לזכר ימי בנימינה האבודים והגבריים שלנו? חבל, באמת שחבל, אבל לא. ג'ורג' איברהים וסוסו הרי תומכים במאבק שכנינו לעצמאות. יותר מכך, הם אינם רואים עצמם ישראלים. איברהים אמר זאת בעצמו. סוסו החרה אחריו. מעולם לא ראו עצמם. מדוע, אם כן, העין מתעקלת במין עווית מתנצלת, מסתירה לחות מלוחה? מדוע, אם כן, הלב רוטט בהתרגשות מאופקת כשהאצבע מונחת על השורה במדריך הטלוויזיה המכריזה "סמי סוסו, בערוץ בריזה בלוויין"?
הלב תר, בדומה לכלב הרודף אחרי זנבו, אחר הוכחות בדבר אמיתות אפשרות התקיימותם של ימים כאלה. הוכחה מצולמת, גם אם ללא תרגום, גם אם בתפאורה מרושלת, בלבוש מגוחך, גם אם... עזוב, רבאק, אתה מדבר על הילדות שלי. אתה מדפדף באלבום התמונות הפרטי שלי, גם אם הוא נחלתו של דור שלם. פול סיימון שר פעם, "זמן/ איזה זמן זה היה/ זמן של תמימות/ זמן של ביטחון/ לפני הרבה זמן/ יש לי תמונה/ שמור את זכרונותיך/ הם כל שיוותר אחריך". הספירה לאחור החלה, ההתרפקות על "סמי וסוסו" מקרבת אותנו צעד נוסף להכרה כי סופנו הוא בלתי נמנע וכי תכליתנו הלכה לאיבוד, אי שם, בימים בהם "מצלמת רחף" נשמעה כמו מינוח מדע בדיוני.
* הסדרה "סמי וסוסו" משודרת בערוץ בריזה בימי שלישי בשעה 20:30
ולזכר ימי התום
2.5.2001 / 12:10