בקושי חומייני

אחרי הבינוניות של הסרט הראשון, אחרי הקונצנזוס המוטרף של כל מבקרי הקולנוע המשתפכים, אחרי העדר האמריקאי שהכניס למפיקים 245 מיליון דולר בשמונה ימים (שיא ההכנסות לשבוע הראשון מאז ומעולם), הגיע הזמן לספר לכם את האמת על ספיידרמן 2 - הוא לא סרט יותר טוב מקודמו, הוא רק פחות גרוע. בועה מנופחת של גיבור קומיקס ענק.

סטן, "דה מן", לי הוא האיש האמיתי מאחורי האגדה. כשלא שמנו לב, לי הספיק ליצור את "הענק המופלא" ואת "אקס מן", הקומיקס הראשון פרי עטו שזכה להפקה קולנועית מודרנית. אם תרצו, סטן לי הוא הד"ר דרה של עולם הקומיקס. סטן מכיר גיבורי על, הוא יודע מה גורם להם לזוז ומה גורם לנו לאהוב אותם. אם תפגשו אותו הוא יספר לכם שהכל התחיל אצלו באהבה נכזבת, ממש כמו הגיבור הכי גדול שלו, זה שמטפס על קירות ושהכל קרה לו לגמרי בטעות.

הסרט עצמו (כמו הראשון) נאמן לרוח הקומיקס. אבל לא כל מה שעובד בקומיקס עובד גם על המסך. מעט מדי סצינות אקשן רוויות אפקטים ויותר מדי סיפור מסגרת (מביך משהו), כמו גם משיכה מעצבנת לקיטש הוליוודי וערכים אמריקקים (כמעט חתכתי וריד בזיוני השכל של הדודה מיי, ראו הוזהרתם) הופכים את הצפייה בספיידרמן למאכזבת משהו, שלא לומר מעצבנת. מהומה רבה על לא דבר.

אחרי טבילת האש הקולנועית של הגיבור לפני שנתיים, באמת האמנתי שבסרט השני בסדרה נזכה לראות קצת יותר אקשן פלסטי וקצת פחות התחבטויות קיומיות בניחוח דור האיקס בשאלה מה הוא גיבור ואיך מגרדים עוד חצי מנה פלאפל מפרילאנס של צלם בצהובון. יוק. "ספיידרמן 2" ממשיך בדיוק בנקודה בו נגמר הראשון. אז בנטו יש עוד עשר דקות של אפקטים (לא ברור על מה הלך תקציב של 54 מיליון דולר לאפקטים בלבד) והתפתחות עלילתית צולעת, אבל הטרארם הגדול של הקיץ לא ממש מספק את הסחורה.

סם ריימי (איפה הימים של “Evil Dead"?) מופקד על מלאכת הבימוי, ואליו גם מופנית רבע אצבע מאשימה על חורים עלילתיים לא ברורים - שמו לב לפיאסקו של "יש לי כוחות על, אין לי כוחות על". טובי מגווייר נופל בין הכיסאות (אולי ג'ייק ג'ילנהאל היה יכול להיות ספיידי טוב יותר), אבל אפשר לתת איזה שאפו לקירסטן דנסט העסיסית ולאלפרד מולינה שמאכזב אותי לעיתים רחוקות בלבד ומופיע בסרט בתפקיד דוק אוק, הרע המתייסר.

הרומן הבלתי ממומש בין פיטר פרקר ומרי ג'יין ווטסון, אהובתו הראשונה, מגיע לנקודת רתיחה. אל דאגה, יהיו עוד שלוש אחרות, וכל אחת מהן תשבור את לבו מחדש. אין ספק שמדובר בטלנובלה מהוקצעת ובמערכת יחסים בין אשה הנמשכת לגברים כוחניים וגבר עם בעיות מחויבות קשות. מין סוג של מורן אייזנשטיין וחיים צינוביץ' למתקדמים.

למרות שלל הקטעים הגרוטסקיים והדביקים, אין ספק שהקטע הביזארי ביותר מגיע שניה אחרי סצנת האקשן הטובה ביותר. ספיידי עוצר רכבת תחתית דוהרת בכוח קוריו בלבד. האקט האינטנסיבי גורם לו לאבד את ההכרה ואז ברגע של התעוררות נוצרית, שיותר מהכל מזכיר טקס הטבלה, נושאים אותו הניצבים על הידיים למקום מבטחים. להקיא.

המכונה האמריקאית המשומנת של סוני לא מסתפקת בקופון המאוד שמן שנגזר בקופות, ועוד לפני המיליונים במרצ'נדייז ובקולנוע הביתי, הם כבר מכינים את ספיידי להשקה מחודשת ברשת האיימקס. אחרי הכל – המדיום הוא המסר, לא?

אז אני יכול לספר לכם עד מחר עד כמה זו היא אריזה כללית די מאכזבת לגיבור על סופר מגניב. מה זה משנה? אתם בכל מקרה תפנו איזה ערב ולגמרי בלי כוונה תגיעו לקולנוע ותשכחו מהכל לשעתייים. אחרי ריגוש האדרנלין המינימלי תצאו מהאולם ותבינו שמה שטוב לאמריקאים בטח טוב גם לכם. אפילו אם זה לא ממש טוב.