כבכל שבוע, ישבנו אני ועטי הנובע לצפייה השבועית ב"כוכב נולד", כשבמהלך סרטון פתיחה ביזארי אה-לה אזור הדמדומים, נתגלתה דמותה של חנה גור מחופשת לערפד. עורה חיוור, דם נוזל מזווית פיה, ואותן שיניים מוכרות. אני קרעתי זוג עיניים נדהמות, הוא הזיל דיו מהתרגשות. האם היתה זו בדיחה מעוותת? האם היתה זו המציאות? ומפיר חנה, ההיית או חלמתי חלום?
או-הו איך שגלגל מסתובב לו. אם חשבתי שתוכנית גלגל ההצלה תהיה משעממת כמו מפגש מחזור, היא התגלתה להיות דווקא מהנה כמו אחד כזה. נחמד היה לפגוש כמה פרצופים שלא ראינו מזמן, ולגלות שמרביתם נראים טוב בהרבה ממה שזכרנו. עוד יותר נחמד היה לחגוג שוב עם צוות השופטים הלוהטים בראשותה של ריקי גל, המחממת הרשמית של הקיץ שלי. ובמקום להכביד על הקיבה עם שלושה ביצועי סולו מלאים, נפתח בפנינו הבופה של כוכבה נולדת: שמונה זמירים צעירים בדוגמיות טעימה. אני זורק הצעה אל יוצרי התוכנית: המשיכו בתפריט הדיאטטי. בית ופזמון לכל מתמודד. שלא יעלה להם לראש, ושלא יעלה לנו על העצבים.
שמונה נותרו מפרפרים במים כשאוניית "כוכב" המשיכה הלאה, בעוד רק שלושה מתוכם ראויים להינצל מטביעה בים השכחה. שניים מתוך השלושה - לירון לב ושירלי לילו - אכן הועלו אתמול בחזרה אל הסיפון, אך מה בדבר מיקה שדה? זה אמנם לגמרי ליאור דיין מצדי, אבל מאז הגרסה הנשית שלה ל"אהבנו" לא יכולתי שלא לאהוב. בכל מעודי. מיקה, שגלגל ההצלה הארור הגיע לה יותר מכל אחד אחר, היא אחת הדמויות המעניינות ביותר בכוכבניה של צביקה. צפונית מפוצצת, שאמה מעצבת אופנה ידועה, אביה זמר אופרה מפורסם, וכבר בגיל 5 שרה אריות של פוצ'יני כאילו מדובר ביונתן הקטן (או שמא ההפך?).
יותר מרובין הוד אחד התקומם כנגד שדה, בטענה שהיא תופסת מקום של איזו נינט פריפריאלית אומללה. אך בפועל, נאלצה מיקה להוכיח את כישרונה ולהילחם בסטיגמות יותר מכל סינדרלה מהשיכון. היא ספגה את העקיצות על בית אבא, התמודדה עם ביקורת על יציבתה ועל תנועותיה, והמשיכה לחייך את חיוכה השובה. היא הצליחה לשמור על אותנטיות עד הרגע האחרון, ובניגוד לאותנטית אחרת, עשתה זאת בחן ובלי לשלוח מחוות מגונות למצלמה.
בכל קטע שירה שהשמיעה בתוכנית, היה אחוז ניכר של פרשנות. אל מול ים החיקויים המוצלחים והלא מוצלחים, שדה דאגה תמיד להעניק לקאבר אינטרפרטציה, ולשמור על גוון אישי ומיוחד. במחשבה קדימה, הנשירה מהתחרות לא טראגית כל כך עבורה. אולי היא אפילו לטובה. זמרת כמוה, אני מעדיף לגלות לגמרי בזכות המוזיקה שלה, ולדעתי אני עוד אגלה. לא רחוק היום בו נכיר מחדש את מיקה שדה, ולא כמריונטה על בימת ניצנים, אלא כמיקה שדה. רק אל תיקחי יותר מדי את הזמן מיקה, כי אני כבר להוט לשמוע את ההמשך של "צריך להיות ביחד" המסקרן שלך.
אתם מוזמנים להצטרף אלי ואל עטי הנובע. אנחנו מתחילים לעבוד על שני מכתבי פרידה לשבוע הבא. האחד ליעל שחר, והשני לאחים צנחני. באחד מהם בטוח נוכל להשתמש.