פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ייסורי איוב

      יומנו הסודי של חבר הכנסת הבוגר שחילץ שחקנית צעירה מציפורני המפיקים שרצו לסמם אותה

      יומני היקר, שלום

      כמדי יום, אתחיל עם הפתיח החביב עלי: אני לא סתם חבר כנסת אלא יושב ראש ועדה. זו כבר קדנציה שניה שלי ואני עדיין מת על הפתיח הזה. אבל לאחרונה הבנתי שגם בכנסת לא תמיד סבבה. למה אני, ח"כ במדינת ישראל - יותר מזה: חבר בכיר במרכז הליכוד - צריך להתעסק בבעיות של סמים? מכל הוועדות שבעולם זה מה שקיבלתי? בשביל זה נהייתי חבר כנסת? מה אני, נרקומן? הכי מרגיז אותי אלה שמסבירים שקיבלתי תפקיד חשוב. הזדמנות, הם אומרים, לטפל בנושא משמעותי. תחשוב, תנסה לשנות, תחפש פתרונות. ואני אומר: זין. זין בעין. אני את הפתרון לחיים מצאתי: אני כבר חבר כנסת, כפי שציינתי.

      אבל לפעמים משעמם פה במליאה, אז אני רואה טלוויזיה. מאוד אוהב טלנובלות. זה מזכיר לי את הסיפור על ההוא שכתבו עליו ספר שלם בתנ"ך, ואני נקרא על שמו. מכיוון שאני אדם עסוק טרם קראתי את סיפורו במלואו (ברוך השם, כרגע אני כבר בפסוק ג'), אבל ממישהו שקרא עד הסוף הבנתי שזה מה-זה סיפור יפה: משהו על סבל ומצוקה ועושר ועוני. ממש טלנובלה.

      בחודש שעבר צפיתי כהרגלי ב"אהבה מעבר לפינה". האמת, התאהבתי. אתם חושבים שהחיים נגמרים אחרי גיל 40? היא מתוקה כזאת. ילדה טובה. עיניים כחולות. אבל אז, בפרק הבא, שמתי לב שהיא מחזיקה ג'וינט בפה. זה הרגיז אותי. מאוד. אני מדבר על סמים, והיא מעשנת אותם. מיד הזמנתי אותה לדיון בהול! פה, אצלי, בוועדה.

      ואז באו כל הקנאים, הקטנוניים האלה, המשעממים שעובדים באיזה ועדת רווחה או חוץ וביטחון, אלה שצריכים להסתפק בלשבת ליד התסרוקת של ויקי כנפו, או להריח את עמוס גלעד. והם אומרים לי, ברוב חוצפתם, שהם לא מבינים את ההגיון בלהזמין את המתוקה שלי. מה היא קשורה לסמים, הם שואלים, היא הרי רק שחקנית. אבל אני מספיק חכם כדי לדעת שזה לא משנה. שחקן או נרקומן אמיתי – הרי מי לא מעשן היום? כ-ו-ל-ם. תאמינו לי שלקרוא נתונים מהדו"חות של הוועדה אני יודע.

      בפעם הראשונה שהזמנתי אותה לדיון שכינסתי, היא לא באה. אבל אני לא פראייר. שאני אקיים עוד דיון על סמים מול כל הפרצופים של הח"כים המכוערים האלה מהשמאל, ועם עוד איזה חנון משעמם מהרשות למלחמה בסם? מזה היה לי מספיק. לא מוכן. מה אני, איוב המודרני? (מת על הדימוי הזה. שנון). ביטלתי את הישיבה.

      אחר כך מיהרתי הביתה. להספיק לראות "אהבה מעבר לפינה". ושוב ראיתי אותה. מתוקה כזאת. מיד הוצאתי הודעה לעיתונות, והזמנתי אותה שוב. ג'נטלמן אמיתי לא מתייאש. בינינו, בלילה אפילו הכנתי נאום. זה הולך ככה: "אדוני היושב ראש, חברי כנסת נכבדים, מתוקה שלי. בואי לאבאל'ה מתוקה, בואי. אבאל'ה איש טוב, אבאל'ה. הוא רוצה לעזור, להעניק, להוציא אותך מעולם הפשע. בואי, תני נשיקה. רגע, נשיקה יותר גדולה, ועכשיו עוד פעם, אבל עם חיוך גדול".

      באמת נאום יפה. אבל שכחתי את הסוכריות המתוקות שהכנתי לה על הדשבורד באוטו - ונאום כזה בלי סוכריה קטנה לא שווה. אז ויתרתי. כשהיא באה, רק נישקתי. אתם יודעים מה זה לנשק אותה אחרי שהתרגלתי ללחיים של עוזי כהן? בטח ראיתם אותי זורח בתמונות. ראיתם "ידיעות", כן? חתיך, אה?
      ואז התחלתי לקבל תגובות מכל מיני כאלה שחושבים שהצילום לא הכי בסדר. מה לא בסדר? לעשן ג'וינטים היא יכולה, ולהתנשק לא? איזה מין סדר עדיפויות זה? מה, היא ילדה? ומה אתם חושבים שהיא עושה עם חבר שלה? או שזה בגלל שאני לא בדיוק יהודי? חוץ מזה, פעם ראשונה שאני בשער של "ידיעות". ואתם חושבים שאני לא יודע שזה לא רק בגללי? לא כל יו"ר ועדה הוא גם טיפש. אני יודע שגם ב"ידיעות" חשבו על כל הגורמים שמצדיקים את התמונה: פעם אחת כדי להציג אותי כחרמן, פעם שניה כתירוץ לשים תמונה שלה, ופעם שלישית, לא נעים לומר, אפילו להדליק קוראים מסויימים. כולם יודעים כמה שמאלנים-סוטים יש בארץ הזאת.

      ובכל זאת, בתור ח"כ אני קשוב לציבור. אמנם אני יודע שזו הקנאה שאוכלת את כולם, אבל כששמעתי את הלעג על ההתפעלות שלי ממנה, החלטתי להציע קו פעולה חדש. אתם אומרים שרק רציתי לנשק אותה? חכו. בלילה קמתי שטוף זיעה – אני חושב שזו הייתה זיעה למרות שהפעלתי מזגן ולזיעה הזאת היה צבע קצת שונה - עם פיתרון.

      נכון שכשהיא באה לכנסת התלהבתי, אמרתי שהיא יכולה להיות סמל ציבורי, אבל אם היא עישנה, היא צריכה, כמו כל נרקומן, להיענש. עונש לא רציני, היא בכל זאת ילדה, אבל עונש חינוכי. אתם יודעים, קצת מכות, קטנות כאלה, כן, בטוסיק, אח, לחנך, עד שהיא תלמד, כן, היא תלמד. כחוק וכדין, במסגרת דיוני הוועדה, כמובן.