פיני מיינור

בתום הפרק השני של "עסק משפחתי" אפשר לקבוע בבירור שמסכת ההתגרויות של פיני גרשון בכל מה שאיננו - אם להיות ממוקדים - הוא עצמו, הולכת ומתרחבת. אחרי שהתנשא על כדורסלנים שחומי עור, אחרי שלעג להישגים של הפועל ירושלים ותל אביב במפעלים האירופאים השונים, אחרי שהגחיך את היהדות עם דתיות הבורקס החלולה שלו – גרשון בוחר הפעם לצחוק על כל מי שחשבון הבנק שלו במינוס, כלומר על כולנו. זאת משום שגם מהפה של פיני, עצות למיגור המינוס בסגנון "בזבזו פחות" הן לא בדיוק הברקות מהסוג שבני תמותה לא יכלו להבין לבד (לפחות אלה שסיימו חשבון לכיתה ג').
אבל הצחוק של גרשון איננו נורא. אומרים שזה יפה לבריאות. מה עוד שכמי שמעמדו הציבורי נרכש מתוקף היותו מאמן חבורת גברים שעיקר כישוריה הם, איך לומר זאת, להצליח לעשות ביד הכי טוב שאפשר עם הכדור, גרשון הוא לא בדיוק סמכות אינטלקטואלית-מוסרית שיש להיפגע ממנה.

מה שמציק בצחוק של גרשון הוא הסכך האלטרואיסטי שהוא עוטה על עצמו. כי גם באמצעות אופקי המחשבה של מיכל זוארץ ברור שאת המינוס אפשר לקצץ, אם נכנס לך יותר כסף לחשבון. גרשון, לעומת זאת, מציע לנו עצות מהסוג שנראה כאילו עיקר המחשבה שעומדת מאחוריהן נעוצה בדירוגן, בסדר מופתי, מהבנאלי ועד למובן מאליו. למשל, היפטרו מהאוטו השני; סעו באוטובוס; מלאו דלק בתחנה הזולה ביותר; קחו משכנתא בריבית נמוכה; אל תשכחו לבקש ממנהל הבנק תנאים טובים. המון תודה על שפקחת את עינינו. עד התוכנית שלך חשבנו שהכסף גדל על העצים.

"עסק משפחתי" (אליה לא מתקבלות משפחות במצוקה אלא רק בני מעמד בינוני) היא, למרבה הצער, לא תוכנית שניתן להרחיב עליה את הדיבור. היא משעממת – לרובנו אין כוח להביט על חשבון ההוצאות שלנו, אז לבהות שעה בדו"ח ההוצאות וההכנסות של משפחה אלמונית? היא נשענת על שגיאה פיננסית – כשאנשים מהמעמד הבינוני הישראלי קונים דירה הם בונים לא רק על המשכורת הנוכחית, אלא גם על תוכניות חיסכון, שאיפה להתקדם בעבודה כלכלית, עזרה מההורים וכו'. תוכניתו של גרשון בעיקר מציעה פרודיה על מושג העזרה. היא מזכירה את אותו חבר שמייעץ לך להצליח בראיון עבודה/פגישה ראשונה עם "אל תשכח להיות עצמך". כן, כן, כאילו שלא זאת הבעיה בעצם.

כמיטב המסורת של עצמו, גם הפעם נשען גרשון על יועצים, רק שהפעם את מקומו של דיוויד בלאט על הספסל, ממלא גיל אורלי, מי שמוגדר בתוכנית כ"יועץ השקעות", ברם מספק לנו לקט עצות באסטיונריות ממיטב הז'אנר של ארבע בעשר: תתמקחו, תדרשו לדבר רק עם המנהל הכי בכיר, תקנו בזול. בכלל, אף שגרשון מקפיד להצטלם כשהוא מנשק מזוזות בכניסה לכל בית, "עסק משפחתי" היא תוכנית נוצרית-סגפנית במהותה. הגישה המאפיינת אותה היא התנזרות מכל השקעה נטולת היגיון כלכלי. יש בתוכניתו גסות רוח מחשבתית שמתעלמת מכך שבמאזן הסופי, מה שנשאר לנו מהחיים האלה הם בדיוק הרגעים הבלתי מחושבים.
גרשון, מי שבעצמו דווקא אוהב להציץ לחיים הטובים מתחת לחצאית, הסביר בחוצפתו למשפחת דהאן שאף שהאוטו השני שלהם הוא אהבה ישנה ופרטית של הבעל, יש למכור אותו. אף שהאישה עוסקת בעיצוב, אין לה זכות לחלום על בית חלומותיה, שתסתפק בבית קטן יותר. תשובה לשאלה האם לרכוש כרטיס ליד אליהו זה ביזבוז כשאפשר לצפות במשחק בטלוויזיה, לא קיבלנו. כמובן, גם גרשון צריך מקור פרנסה על מנת להימנע מהמינוס. בשנותיו הרבות בענף הכדורסל זכה גרשון לעשרות ניתוחים. אבל כשמסננים את הממד הישראלי, השחצני והאינטואיטיבי הידוע שבאישיותו נשארים עם מסקנה שבמחשבה ראשונה אולי נשמעת מוזרה ביחס למאמן היהיר: פיני הוא אדם מסכן.

מסכן במובן הכי מכמיר לב. מסכן במובן האיש שרוצה ולא מסוגל. הוא רוצה להיות מאמן כדורסל, אבל אין לו מספיק כוח לאימונים טקטיים לכן הוא מותיר את המלאכה לעוזרו, דיוויד בלאט. הוא שואף לקיים מצוות, אבל אמונתו לא מספיק יוקדת לכן הוא מסתפק בסיסמאות על חסדי שמיים. הוא רוצה להיות איש טוב, אבל אין לו חשק להתנדב לארגוני סעד, אז הוא מגיש תוכנית שנועדה לעזור. כך שלמרות הכסף, ההישגים והמעמד שצבר, גרשון מסכן כי הוא תמיד נמצא מרחק צעד וחצי בלבד מהמטרה הפנימית שלו, אך עדיין רחוק כי הוא מתקשה ללכת עד הסוף. מכיוון שאין ספק שהוא אינטליגנטי דיו כדי להבין שלמרות הכרזותיה, "עסק משפחתי" משרתת בעיקר את חשבון הבנק שלו, ואם נבחר להאמין להצהרותיו על רצונו הכן לעזור לאנשים - הוא חייב לפעמים לשבת בבית ולאכול את עצמו. בין שלל התהיות לפשר הסיבות למגעים הפומביים שהוא מנהל עם הקב"ה בשנה האחרונה, אפשר למנות גם את המצוקה הרגשית הזאת.