אם היו לי אי אלו ספקות באשר לעדיפות שידורי הלוויין על אלו של הכבלים, הן נמחקו כלא היו בעקבות ההודעה על מחווה שישדר ערוץ הסרטים של הלוויין, יס 3, לבמאי פיטר גרינוויי.
קשה לכתוב על הבמאי האהוב עליך מבלי להסתבך בסופרלטיבציה מיותרת. בכל זאת, מדובר באחד הבמאים הכי אינטליגנטיים בתולדות הקולנוע. במאי שידע כבר בעבודותיו הראשונות לשלוט בצורה אבסולוטית וכמעט אובססיבית באסתטיקה ובמנוע הפנימי של המדיום ולכופף אותם כרצונו, בהתכתבות עם כל תולדות האמנות. במאי שכל פרקי יצירתו וכל סרטיו מצטרפים למקשה סופר-קוהרנטית של רעיונות והבעה.
גרינוויי החל דרכו דווקא כצייר. אגדה מפורסמת מספרת עליו (ונשבע ששמעתי אותה גם על עוד עשרה במאים אחרים) שבצעירותו שכר דירת חדר בעליית גג בפריז וניסה להתמסר למלאכת הציור, אלא שהקור החודר גרם לו לבלות את רוב זמנו באולם המחומם של הסינמטק הפריזאי. כך או כך, בכל עבודותיו הקפיד לשאול ולצטט מתחומי האמנות השונים - התיאטרון, המוזיקה (מייקל נימן, שהלחין את רוב סרטיו החשובים של גרינוויי, מרבה לצטט משפטים קלאסיים בכל פסקול), הארכיטקטורה (גרינוויי מרבה לומר שאין מקצועות קרובים זה לזה כאלה של הארכיטקט והבמאי), האופרה (במהלך הקריירה שלו ביים כמה וכמה אופרות) וכמובן הציור, כשהתפיסה המנחה היא שכל פריים אמור לעמוד במבחן הקומפוזיציה העצמאית, כלומר, שאם יופרד מהסרט, עדיין יעמוד כיצירת אמנות מסוג התצלום, או הציור, שתדבר בפני עצמה. כי כשגרינוויי מצלם תפוחים עירומים על שולחן בתקריב, יהיה זה באותה הקפדה על הרוך, החמימות והצבע הזכורים מעבודות של סזאן. ללא יוצא מן הכלל (ופה רצוי להתעלם אולי מ"שמונה וחצי נשים" האחרון, המפתיע ברישולו).
מילים רבות אפשר לכתוב על המוטיבים החוזרים בעבודתו של גרינוויי. אזכיר בקצרה את האובססיה לקיטלוג ולמספור, בחינת הגוף האנושי, קידוש המאבק הנצחי בין המינים ונצחונה הקבוע של האשה החזקה, ניהיליזם מול תרבות, מין, אלימות, חטאים, מוות, שייקספיריות, טקסים ותבניות קבועות, ולאחרונה גם אוריינטליות. באופן בלתי טיפוסי לקולנוע לו אנו מורגלים, אותו אנו צורכים כסוג של בידור, יודעים הסרטים של גרינוויי לדרוש פוקוס מקסימלי ורמת עירנות שונה לגמרי. האפקט בסרטים האלה מגיע תחילה מהמוח, ורק לאחר מכן יורד לבעוט בבטן ובלב.
לא שאפשר להתלונן, אבל עדיין, בחירת הסרטים במחווה הזו מעט לא ברורה: ביום שישי ישודר "זד ושני אפסים", שנעשה ב- 1985 ומבין ארבעת הסרטים שיוקרנו הוא היחיד המשקף את "גרינוויי הקלאסי" של שנות השמונים. בשבת ישודר "כתוב בעור" החדש יחסית (1996), בו משלים גרינוויי תהליך ארוך של התקרבות למזרח הרחוק ובמקביל מפתח פורמט חדשני של משחק במסגרות הפריים, כזה ההופך את הצפייה בסרט, שהומר בדרך לא דרך למסך טלוויזיה, לכדי פשע מאורגן. בראשון ישודר "חוזה השרטט", סרטו החשוב הראשון ושיעור הלכה למעשה בפרספקטיבה וסימטריה, בשרטוט כמו בצילום. בשני תשודר אסופה מסרטיו הקצרים, הנוטים לקיבעון מסוג המיצג, ובשלישי ישודר "The Falls", סרט תיעודי לכאורה, המציג היטב את האובססיה לקיטלוג (כל הסרטים יוקרנו בשעה 22:00).
בולטים בחסרונם - לצערי - שלושה מהסרטים החשובים ביותר שלו, הלא הם "כרס של ארכיטקט", "טובעים במספרים" ו"הטבח, הגנב, אשתו והמאהב". חובה חובה חובה.
שמעתי שהטבח, הגנב, אשתו והמאהב ביטלו את המנוי לכבלים
3.5.2001 / 10:21