אתמול נחתם באופן סופי הרומן הזעיר שלי עם ערוץ 10. נו מילא. הקטע שהיה לי איתו נועד לכישלון מלכתחילה. הרבה רוח הוא עשה, פלרטוטים עצבניים אין ספור. אך בסופו של היום, מה הדבר הכי מפנק שהיה לו להציע? פרק וחצי של "המורדים". איזה מין קשר הוא זה, כשאחד הצדדים פשוט לא מוכן להשקיע? וכשהוא כבר מנופף באיזה צ'ופר, הוא חוזר בו ברגע האחרון. זה לא עסק.
השבוע, אחרי לילות ארוכים עמוסי שידורים חוזרים של "סיינפלד", היו אמורים העניינים להתלהט. ערוץ 10 עמד להכניס אל חיי הלילה שלי את מכרתי הנושנה שאנון טוויד. את טוויד, שפנפנת פלייבוי בצעירותה הנטורלית ואלילת מותחנים ארוטיים בבגרותה המסולקנת, פגשתי לראשונה בנערותי. אי שם, בירכתי ההיסטוריה, כשזכרותי עוד בקושי עמדה לי, חזיתי בנאה חוקרת בקשיחות מקרה רצח מתועב, ומקיימת חקירה חודרנית במיוחד עם הנאשם העיקרי. מאוחר יותר, קיבלתי את דדיה המנופחים של טוויד מערוץ הסרטים של הכבלים. מדי ליל שישי שודרו מותחניה מותחי האיברים, וסיפקו בדיוק את צרכיו המינוריים של נער תוסס הורמונים.
הרצועה התכולה של 10 אמורה היתה לכלול שלוש מיצירותיה המובחרות של טוויד: "התנהגות מגונה", "בנות מופקרות" ו"תשוקה לילית". סרטוניה של שאנון ניחנים בעידון רב. לא תמצאו שם תנוחות יוצאות דופן או קלוז-אפים מבהילים. בכלל, איזור החלציים נותר תמיד עמום, וציצים איטס אול יו גונה גט. זיונים איטיים באור אפלולי, שלא משאירים המון מקום לדמיון, אבל לא מנטרלים אותו לגמרי, בלי שמץ של חריגה ממתחם הפורנו הרך. מתכוון, שלמרות שהמשחק הגרוע והעלילה האווילית מאוד לא מחרמנים, למרות ניחוח האייטיז המצחין שמדיפים המותחנים הללו, ולמרות שהכבלים כבר השתפשפו עליהם קודם, ערוץ 10 ניסה לפלפל את לוח השידורים האימפוטנטי שלו בקומץ סקס. אמנם סקס עם חתיכה משומשת, אבל סקס. בדיוק כשאחוז הלחות באוויר הפך את הלילות לרטובים מתמיד, ציפיתי לבלונדה המשתגלת, ולא היה בכוונתי לתת דין וחשבון, גם לא לרינו צרור. אעדיף את חזה הזקור של טוויד על פני שדיהם הנפולים של לונדון את קירשנבאום, חשבתי.
שבוע הקציפה מחלקת הפרומו את הרצועה. כה מרהיבים היו הקדימונים, כך שגם הימים הפכו יפים יותר. ואז, בדקה התשעים, החליטה הרשות השניה שערוץ 10 ישאיר את המכנסיים שלו, ושלי, רכוסות.
כמה שאנסה להראות מרוצה כרגיל, יגוני שחור כמו שורשי שיערה של אתי אלון אחרי חודשים של עבודות ניקיון במסדרונות נווה-תרצה. את האכזבה הרעבה שלי, לא ישביעו תירוצים על כשלים בירוקרטים, ולא על צנזורה אלימה מצד הרשות השנייה. הלהיבו אותי, הרטיבו אותי, והותירו אותי עם השלט ביד. אתם יכולים לשמור את השידורים החוזרים של מיה קולוצ'י לעצמכם, אני את המזוודות כבר ארזתי. קצתי בניסיונות החיזור הקלוקלות של 10. המקרה הזה הוא הקצנה אירונית לבעיה הגדולה ביותר של הערוץ המסחרי המיותר הזה: יותר מדי פור-פליי, פחות מדי עניין.