TV on the Radio – Desperate Youth , Blood Thirsty Babes 4ad bne
את החובבים הפנאטים של מה שמכונה בהגדרה גסה, מסחרית למדי ולעולם לא מדוייקת "מוזיקה אלטרנטיבית", ניתן לחלק, לצורך המאמר הבא, באופן גס (ונטול שיקולים מסחריים לחלוטין) לשתי קבוצות: אלה המצדדים בייחודם של הדברים שהם אוהבים לשמוע, מתוך התחושה, ולפעמים גם התקווה, שאחרים לא יבינו אותם כמוהם. או כמו ששרה קארן או, סולנית ה-yeah yeah yeahs , בשירם "MAPS": "הם לא אוהבים אותך כמו שאני אוהבת". האנשים האלה יכעסו ויתאכזבו לא פעם, במידה והלהקה או הזמר האהובים עליהם יתחבבו על יותר מידי אנשים, או חלילה, אפילו, יושמעו בשעות היום של גלגל"צ. אני מכיר לא מעט אנשים, שכבר לא מסוגלים לשמוע את בק, אייר או אפילו הפליימינג ליפס, רק מתוך התחושה שאלה כבר התמסחרו בעולם שכולו הייפ, אפילו עם תקליטים שכולם אמת יצירתית טהורה. או בקיצור, הייתי שם עד גיל 19-18 שחבל על הזמן. את הלהקה שהכי אהבתי שמרתי בסוד רק עם החבר הכי טוב שלי, ואין סיכוי גם היום שאני אגלה לכם מה היא הייתה (רמז: לא "אייר סופליי").
הסוג השני, להלן, הוא חובבי האלטרנטיב•