קני המידה לשיפוט זמרים עפ"י מראם החיצוני הפכו לשיא הטריוויאליות. מהרכבים "אלטרנטיביים" כמו הסטרוקס ועד ל"כוכב נולד 2". כנסו כמעט לכל מאמר אפשרי על התוכנית הזאת, ומייד תמצאו שההתייחסויות למתמודדים מלוות במילים כגון "היפה", "הכעור","החתיך" ושאר תארים מוסיקליים. כאילו שזה לא מספיק קשה- על אחת כמה וכמה בתחום כל כך מיני כמו האר'נ'בי האמריקאי. "סטון לאב"- אלבומה החדש והשלישי של זמרת-יוצרת הסול אנג'י סטון מבהיר : לפעמים פשוט עדיף לא להיות כוסית. תגלית! זה פשוט עוזר להתרכז בדבר היחידי הזה שחשוב, נו...המוסיקה, זוכרים?
כמה שלא יאהבו אותה, סטון לעולם לא תמכור כמויות תקליטים כמו אלישה קיז, אבל לפחות היא לא תצטרך להוכיח כמו האחרונה (שתקליטה האחרון, אגב, הוא משובח) שהיא גם אמנית, ולא רק שיש לה לוק של אמנית. היא גם לא תתחרה במגניבות החיצונית של אריקה באדו. סטון היא פשוט הדיווה הקולית ביותר בעולם. היא יוצרת במגרש המשחקים של הניו-סול, אותו מגרש של אבי בנה וחברה לשעבר דיאנג'לו. בדומה לעמיתתה לתחום, ג'יל סקוט, היא לא מרבה לסלסל או להשוויץ בקולה החם והמחוספס, ונדמה שבזמן ההקלטות של "סטון לאב", היא חזרה להקשיב לימים הטובים בסבנטיז, בהם הסול פגש את הדיסקו. יש פה ניצוצות ממיני ריפרטון זצ"ל, דיאן וורוויק, אלבומי תחילת הסבנטיז של סטיבי וונדר, ובמיוחד מ- "I Want You" של מרווין גיי. אם "מהוגאני סול", אלבומה הקודם והיפהפה מ-2001 , לווה בשירי געגוע ושברון לב, הרי שהחדש הוא מעל לכל אלבום חיזור. זה אינו אחד מאלבומי המופת של הניאו-סול, אבל סטון לא רק בקיאה באמנות החיזור, היא גם עושה את זה ממקום שמשדר כמעט נאיביות, מה שהופך אותה למחזרת כובשת, ו"סטון לאב", שנשמע לא פעם כמו מרי ג'יי בלייג' ללא המאמץ, יכול להיות תחילתו של רומן מפנק, וגם קצת, אני לא עומד בפיתוי, רומן מFאנק.
אנג'י סטון, "Stone Love" (הד ארצי)