מיסיז ביג

אם יש לכם חבר רווק, שכנה ערירית, בת דודה שחיה לבד ו/או חתול גלמוד, ואתם מזהים בהם סימפטומים של משבר גיל השלושים, שילחו אותם לראות את "פתאום 30". את הסובלים ממשבר כזה תוכלו לזהות על פי ההתנהגות הבאה: מבט נוגה בעיניים, משיכה ביזארית לתינוקות, עלעול יתר במגזין "למתחתנים" וכניסה בסתר לאתר "קופידון". במקרים קיצוניים תיתכן בהייה אובססיבית בתוכנית "דייט לסטרייט" תוך פיתוח שנאה יוקדת לאביעד קיסוס.

ולעניינינו: "פתאום 30" הוא סרט על ילדה בת 13 שמוצאת עצמה כלואה בגוף של אישה בת 30. מצלצל מוכר? למי שראה את "ביג" (1988) עם טום הנקס, צפויה חוויה משלימה: הפעם הולכים על הצד הנקבי של הסקאלה. ומה אומרת גרסת חווה על ההפרשים המנטליים בין ילדה לאישה? שימו לב: ילדונת עם בעיה חברתית (קריסטה ב. אלן) נתקלת פנים אל פנים באבקת קסמים שממלאת את כל משאלות ליבה, כך שכאשר היא מתעוררת בגיל שלושים, כל משאלותיה התגשמו. ועכשיו, הביטו וראו מהו הסטטוס של בחורה בת שלושים שקיבלה כל מה שרצתה: היא רווקה נחשקת, יוצאת עם שחקן הוקי חתיך, עורכת עיתון אופנה נחשב. ו... לא שכחנו משהו? "היא לא.......נשואה...", לוחשת בחוסר אמון שכנתי להקרנה. אולה. בינגו. בומבה. בולזאי. שחמט. היא לא נשואה.

בניגוד מרענן לכל תעשיית הזוגיות שפשטה על הטלוויזיה המקומית כאילו אין מחר, בסרט הזה, זה טבעי לגמרי להיות לבד בגיל שלושים. רק בשביל זה הייתי שולחת את עולליי, אם היו לי כאלה, לבלוס פופקורן תוך בהייה במסך המרצד. שתלמד לה בתי, שההגשמה העצמית תבוא לה דרך עצמה ועיסוקיה, ולא רק דרך בן המין החזק, תודה לאל. לא שחתונה זה פויה, להיפך, אבל הכמות המדאיגה של פנויים-פנויות שמסתובבים בעיר כסומים המחפשים אחר טבעת, חייבת להיבלם, אחרת "שר הטבעות" יהפוך לתקן אמיתי במשרד הפנים.

לאור ההנאה הפמיניסטית שהשתחררה עליי מהמסך כמו בלון גז צחוק בפתח נמל תל אביב, היה קצת מרגיז להיווכח שבסוף הסרט ההגשמה העצמית האמיתית של גיבורתנו מקבלת עווית של כניעה, ודווקא כן נמצאת בטקס חתונה לבנבן בו היא מתאחדת עם חברה החנון מימי בית הספר. אם הבעל המיועד לא היה מרק (הדבר הבא) רופאלו, זה יכול היה להיות ממש מכעיס.

מי שכן גרעה מהנאתי הייתה דווקא השחקנית הראשית, העלמה ג'ניפר גארנר ("פרל הרבור", "דרדוויל", "תפוס אותי אם תוכל"), שמגלמת בנכות מסוימת את התפקיד המאתגר של ילדה בגוף אישה. אני לא יודעת מי אשם, הבמאי גארי ויניק או גארנר עצמה, אבל התוצאה היא גוף נשי שנמצאת בו נפש של ילדה בת 7 עם פיגור שכלי קל. בגיל 13, אני זוכרת בפירוש, היה לי שכל. לא הרבה, אני מודה, אבל משהו היה שם. הסצנה המביכה ביותר בעיניי היא זו בה מתעוררת גארנר משנתה, ומגלה את גופה החדש והבוגר. פרצופי תדהמה כאלה לא נראו על המסך מאז נשכח מקאולי קלקין בבית.

ואף על פי כן, מדובר בסרט קיץ נחמד. אנדי סירקיס הבריטי (מי שבין היתר גילם את גולום, היצור מפוצל האישיות מ"שר הטבעות"), משחק תפקיד נחמד של עליז עליז, ג'ודי גריר ("מארגנת החתונות", "אדפטיישן"), מתנחמדת בדמות החברה חורשת המזימות, ומרק רופאלו, כאמור, נותן בנחמדות הקוסמית בתור הגברבר האולטימטיבי. אפילו המסר נחמד: השאיפות הנכונות לפי הסרט הזה הן להיות אדם טוב ומיטיב (ונחמד), מעין "ואהבת לרעך כמוך" בגרסה נוצרית. ועל סרט שזה המסר שלו, קשה לי ללכלך. אז אם יש לכם 98 דקות לשרוף, או לחילופין קלקול רגעי במזגן, לכו לאולם הקולנוע הקרוב לביתכם. יהיה נחמד מאד.

פתאום שלושים / ביים: גארי ויניק