אליטיזם מחבק: "טאץ' עליז" היא ממתק ריאליטי מספק

חמשת ההומואים של טאץ' עליז לסטרייט שיעיז (ואף מילה על התרגום) לוקחים את הקלישאה האוחצ'ית ומיישמים אותה על ריאליטי קשה יום, היינו, ז'אנר האל תעשה זאת בעצמך, כי אנחנו נעשה את זה בשבילך. קחו את "המהפך", "עבודת בית", "המסיבה עם יובל כספין" ו"דייט לסטרייט", תוסיפו את האמריקנה הפלסטית הנדרשת, והרי לכם מעדן פואה גרה, אבל מקופסת שימורים. אז נכון, מדובר בסטריאוטיפ הדלוח והצפוי ביותר על הומואים, ונכון, לא כל זכרי הקהילה נהנים ממודעות אסתטית מעוצבת למשעי, חוש הומור עוקצני ואווירת פאן פאן פאן כוללת, רוצה לומר, לא כולם אביעד קיסוס. אבל אלה שכן, הם מצחיקים בטירוף.

"טאץ' עליז לסטרייט שיעיז" מצטרפת לסדרת תוכניות הפינק-ריאליטי שממזמזות את דרכן אל לב הקונצנזוס האמריקאי: הומואים ולסביות ככלי עזר לחיים (יותר הומואים מלסביות - מה לעשות, הקלישאה, אתם יודעים). במרכז התוכנית, שהפכה ללהיט היסטרי בארה"ב, מככבים חמישה גברים חינניים שאוהבים בנים, אך הפעם חורגים ממנהגם ועושים סטרייט. כל אחד מחמשת הצלעות מופקד על אספקט אחר בחייו של ההטרו-הטרו המוזנח והמעופש: טיפוח, שיער, עיצוב, גורמה ותרבות (מה שזה לא יהיה). ואכן, ראו זה פלא, בתום 50 דקות, הסטרייט שקודם לכן התבולל בזיעת אפו, בשערות גופו, בטינופת המעלה עובש בדירתו ובחזותו הטסטוסטרונית - הפך לחבצלת נעימה למראה ולמגע.

אין ספק ששני כוכבי הסדרה הבלתי מעורערים הם קארסון, שמופקד על הגרדרובה וההטרדות המיניות הכי מצחיקות מאז מחנה 80, וקיאן המסוקס, שמופקד על טיפוח השיער ועל להרטיב לבנות ולבנים שבעניין. הבחורים של "טאץ' עליז" נהנים מהאלמנט החיוני ששום ריאליטי לא יכול להתקיים בלעדיו, או לפחות להתקיים ולהיחשב ראוי לצפייה: אירוניה ומודעות עצמית. קארסון מודע לאוחצ'יות שלו ומגלם אותה בווירטואוזיות, והפאנצ'ים שהוא מספק כלאחר יד היו יכולים בשקט לפרנס כמה וכמה תסריטאים מובטלים. לא מופרך יהיה לדרוש מפגש פסגה בינו לבין חנה לסלאו - נדמה שהם נועדו זה לזו.

אם בוחנים את ההצלחה של התוכנית באמריקה, ניתן רק להניח שככה אמריקה אוהבת את ההומואים שלה: מטופחים, משעשעים ולא מזיקים. סביר להניח שחברי הקהילה בעלי האג'נדה שונאים את התוכנית, חובבי ריאליטי מתים עליה והומופובים נרגעים ממנה. "טאץ' עליז" היא הסיבה לשמה גם אנשים שמתכסים באצטלת אליטיסטיות וטעם טוב נהנים להתענג בסתר על הטראש שמספק הז'אנר: היא לא מבזה את משתתפיה, ולא זורקת אותם להתפלש בסליז אל מול פני האומה.

למרות ההנאה האסורה ישנו קוץ אחד דוקר למדי, שקשה לברוח ממנו בזמן הצפייה בחמשת המופלאים. "טאץ' עליז" מניפה אל על את החברה הצרכנית הקפיטליסטית ושבה ומקדשת את הסגידה למותגים. במילים אחרות, גם אני יכולתי לשדרג את עצמי פלאים אם רק הייתה לי עוד איזו מאייה ירקרקה בכיס. נראה שעולם המושגים של המלאכיות מבוסס על שמות של מעצבי בגדים, שיער וספקי מזון, שלעולם לא נוכל להרשות לעצמנו להניח אצבע על תוצרתם, בטח שלא את כל היד.