אודה ואתוודה, שכמעט ואיני רואה את רצועת הבלוג. ניסיונות מעטים הבהירו לי שכשמדובר ברצועה זו, אני מעדיף לשבת ולבהות במשך שעה בשומר המסך שלי במחשב. גם הוא זז, גם בו יש כל מיני צורות נחמדות ולפחות אינו עושה כל כך הרבה רעש. כמו כן, למען האתיקה והכנות, אומר גם כי ראיון קצר, שנתתי ב"בלוג" של פיראס וקמילה בנושא מצעד הגאווה, הבהיר לי סופית כי למרות יומרתו של YTV להציג עצמו כערוץ שובבי, חתרני וחצוף, אין לו שמץ של בעיה לתת שעת מסך לזוג נבערים, שגורמים לבבון הממוצע להראות כבן תרבות. אין פה כל כוונה לעלוב במנחי הבלוג באופן אישי, שכן לפחות שאר המנחים הם אנשים אינטליגנטים, רהוטים וחינניים ביותר. אין זו אשמתם שנקלעו לערוץ YTV, ששמו הפך זה מכבר למטבע לשון לטלוויזיה במינימום השקעה ועם מינימום איכות. למרות כל זאת, כששמעתי שאביב גפן הולך להתחתן בשידור חי, ועוד מלווה בברכתה של שולמית אלוני הנכבדת, חשתי דחף עז לזפזפ אל אותו ערוץ נידח ולחזות בתופעה.
האמת שכבר לפני הצפייה בתוכנית היה ברור שחתונה אמיתית לא נזכה לראות, אבל סחתיין על YTV ואביב גפן על התמחות במניפולציה תקשורתית. כמה רמזים לאבק כוכבים, תיעוד חתונה לייב ומציצנות לחיים של סלבס, והופה הצליח צוות התוכנית לסחוט עוד רבע אחוז רייטינג ועוד שתיים-שלוש ידיעות באמצעי התקשורת. חבל רק שההשקעה, שכה ניכרת בפמפום יחסי הציבור, אינה מבצבצת בתוכנית עצמה. עם פתיחת התוכנית הגיחו אביב גפן לבוש בשמלת חתונה וירון בר לב הסייד קיק בדמות החתן מלימוזינה לבנה. אביב הבטיח לקהל הצופים שהתוכנית היום תעסוק בנושא חתונה ותציג את ריטואל הנישואין כתעשייה מנופחת, עקרה, ריקה מתוכן ואינטרסנטית. באופן אירוני למדי מילים אלה ממש תואמות להפליא את תיאור פורמט הבלוג. לאורך התוכנית ראיינו צמד החמד מארגן מסיבות רווקים, שהבטיח בסדר עולה מופע סטיקלייט, מופע ויברטורים ומופע לסביות, את השף אייל שני, חברות קייטרינג שונות ואת אירית רחמים, מפיקת חתונות, שהרבתה להשתמש בביטוי הלא ברור "פסיכודרלי".
פרס על מצויינות בעריכה
שולמית אלוני המובטחת הגיחה לחמש דקות שיחה על הספה. היא ניסתה לדבר על נושאים כגון חופש אזרחי, זכויות האישה, הומוסקסואליות ומעמד הרבנות בישראל, אבל למי יש זמן לשטויות אלו כשאפשר לראיין עוד מישהו מטושטש בלאפ-טופ שנקנה בקוסמוס? דווקא את אמו של אביב, זכינו לראות במשך עשרים דקות - כך מקבלים פרס למצוינות בעריכה. בסוף החתונה זכינו לראות את גפן ובר לב מתחתנים עם גרב דחוסה בתפקיד אלוהים, אחד הקטעים המעטים בתוכנית, שהצליחו לחלץ אמירה וצחוקים גם יחד.
קשה כמעט לתפוש כיצד תוכנית שבאה לעסוק בנושא מעניין ומורכב כחתונות, מחזיקה באמתחתה מנחה פרובוקטיבי, חריף ואינטליגנטי ומבקשת להציג דעה ולהעביר מסר, מצליחה להפוך לבליל אודיו-ויזואלי, שגורם לך להסתכל בייאוש על השעון ולספור את הדקות שחולפות. האשמה לא כל כך טמונה באביב כמו בפורמט של רצועת הבלוג. אין ברירה אלא לפסוק שהפער בין ה"בלוג" לאיכות כלשהי, גדול יותר מהפער בין מקדונלד'ס למסעדה של רושפלד. את היומרה והכיסוי של עיסוק בנושא כמוסד הנישואין, כנראה עדיף לשמור ליוצרות מסוגה של אורנה בן דור. אולי גם אביב גפן יוכל לעשות זאת יום אחד, אבל בהחלט לא בבלוג.