הסרט הצליח, החולה מת

נורא פופולרי לרדת בתקופה האחרונה על הבמאי מייקל מור. מאז שסרטו "פרנהייט 11/9" זכה בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן, וביתר שאת מאז שעלה להקרנות מסחריות בארץ לפני כמה שבועות לא מפסיקים מבקרי הקולנוע השונים לחזור על אותה מילה שוב ושוב – "מניפולציה, מניפולציה, מניפולציה". בין לבין הם מאשימים את מור בראיה שטחית של המציאות, בהצגת תיאוריות קונספירציה, בחוסר חדשנות ובטשטוש מוחלט של האבחנה בין קולנוע תיעודי לקולנוע עלילתי. הגדיל לעשות אותו מבקר שכתב כי מתנגדיו הפוליטיים של מור טוענים כי "פרנהייט 9/11" לא ראוי לשאת בתואר "תיעודי" יותר מ"שר הטבעות".

לאחר שראיתי את הסרט וקראתי את הביקורות, אני מבקש לתהות היכן בדיוק מסתתרת אותה מניפולציה מרושעת? אין לי עניין להרגיז את כל המומחים לזיהוי מניפולציות בקולנוע, שוודאי יסבירו לי שלהחשיך את המסך בזמן ששומעים את קולות מגדלי התאומים מתפצפצים זו מניפולציה גסה (למרות שלטעמי להראות שוב את הצילומים המפורסמים ההם זו מניפולציה גדולה לעין ערוך). לכן אנסח זאת אחרת: באיזה אופן סרטיו של מור מניפולטיביים יותר מכל מהדורת חדשות בטלוויזיה האמריקאית או הישראלית?

הרי לא יכול להיות שכל המאשימים מתכוונים לקטע בו המצלמה נצמדת במשך דקות ארוכות מידי לאם שכולה הממררת בבכי על בנה, הם גם בטח לא מתכוונים לתצלומי התקריב המזוויעים והמיותרים שמור משלב בתדירות גבוהה בסרט. הרי בדיוק שני הכלים המניפולטיביים האלה מפרנסים את התקשורת הישראלית לפחות בעשור האחרון אם לא יותר. הרי להאשים את מור בשימוש בחביבי התקשורת הישראלית יהיה קצת מוסרני, שלא לומר מנותק מהקשר. אז איפה המניפולציה הגדולה, שלא לומר, תעמולה?!

הויכוח הוא לא על העובדות - מספר ההרוגים, האמריקאים לפחות, ידוע פחות או יותר. גם מספר הטילים והפצצות שנחתו על אדמת עיראק ואפילו כמות הכסף שהתאגידים האמריקאיים ירוויחו משיקום הנזקים ידועים למי שממש מתעניין. אז נותרנו עם הפרשנות. מייקל מור לוקח את אותן עובדות אך מעניק להן תיאוריה הפוכה מזו שהוצגה בכלי התקשורת הגדולים. לא מלחמה למען ערכי הדמוקרטיה בעולם אלא כיבוש למען רווחי חברות הנפט שמשפחת בוש ומקורביה מושקעים בהן. לא מאמץ לאומי להשבת הסדר והביטחון על כנו אלא מסע הפחדה מתוחכם שנועד להכשיר את הלבבות לקראת מלחמה מתוכננת.

העובדות, כמעט מיותר לומר, מתיישבות עם התיאוריה של מור הרבה יותר טוב מאשר עם ההגיון שמציג הבית הלבן. אף גוף תקשורת, מכובד ואובייקטיבי ככל שיהיה, עוד לא הצליח לתת הסבר מוצלח יותר למתקפת האימים של צבא ארה"ב על העם העירקי. אפילו כלי התקשרות הגדולים, אלו ששתו בצימאון את הצהרותיהם של בלייר ובוש, מכים בימים אלו על חטא ודורשים לדעת למה? למה באמת יצאה ארה"ב למתקפה על עיראק על אף שהיה ברור שאין לה נשק ביולוגי, שהיא לא מאיימת בשום צורה על ארה"ב ושאין לה שום קשר לאסון התאומים. ולא, זו לא קונספירציה, מהסיבה הפשוטה שקונספירציות נבנות סביב מידע שלרוב הציבור אין נגישות אליו ולכן הופכות אוטומטית את התיאוריה לחשודה. מור בונה את תפיסת המציאות שלו על עובדות ידועות ועל עובדות חדשות שניתן לאמת אותן, כמו העובדה המדהימה שהממשל בוושינגטון אסר על פרסום תצלומי ארונות הקבורה של החיילים האמריקנים על מנת לא לפגוע במורל הלאומי.

מור, על שלל המניפולציות שלו, לא שתל את פניני החוכמה בפיו של ג'ורג' בוש. הוא רק ערך אותם בצורה הממחישה באופן הגיוני ופשוט יותר את האיש, את האינטרסים בשמם הוא כובש מדינות ואת האופן שבו הוא מהתל בציבור בעזרת התקשורת הממוסדת. אנחנו, כראשונים שמשלמים על השטויות של האמריקאים, צריכים להתעניין יותר מכולם בסיבות שבשמן הוצת גפרור נוסף בבאר הנפט שנקראת המזרח התיכון. החיפוש הדקדקני אחר ה"מניפולציות" של מייקל מור מעיד יותר מכל על הקושי להתמודד עם הטענות עצמן. הקלות שבה מאמצים המבקרים של מור את מה שפורסם עד כה בתקשורת כאמת, מפחיד לפחות כמו ה"מניפולציה" בה הם מאשימים אותו.

יכול להיות שבאמת נהרגו מאות חיילים אמריקאים רק כדי לשרת אינטרסים כלכליים של חברות ענק? שמפעילים עלינו טקטיקות הפחדה רק כדי לפגוע בצורה חוקית בפרטיות שלנו? האם ייתכן שלממשל יש אינטרס לשמור על חלקים באוכלוסייה במצב כלכלי גרוע רק שיהיה קל לגייס אותן לצבא? מה יקרה אם מייקל מור צודק? אפילו רק ב-50% מהטענות שלו? הרי לא יכול להיות שמשקרים לנו כל הזמן. זו חייבת להיות מניפולציה. נפתח טלוויזיה, נראה מה אומרים בחדשות.