הבהלה לגיל הזהב

קל מאוד לכתוב מילות אהבה לזוג לינה וסלבה צ'פלין. צפייה אחת בסרט הדוקומנטרי "הצ'פלינים" שישודר בשבת בערוץ 8, ואתם מאוהבים. שקועים עד מעל הראש בחיבה עזה לצמד הבמאים הזה, שעד לפני רגע בכלל לא הכרתם. בקלות רבה אפשר להאריך פסקאות על גבי פסקאות ולדוש באישיותם הכובשת, ביצירתם מעוררת ההשראה ובשאלת השאלות: מדוע הם לא עושים מספיק סרטים? אך מפני שמדובר בשני אנשים ששואבים את יצר החיים שלהם מעשיית סרטים, מן הראוי שיושם הדגש על הסרט עצמו.

"הצ'פלינים" עורך לנו היכרות עם צמד הבמאים לינה וסלבה צ'פלין. הוא מתחיל בערב זכייתם בפרס האקדמיה על הדרמה "חצוצרה בואדי", ומלווה אותם במהלך עשיית הדרמה "היה או לא היה", שזכתה גם היא בפרס האקדמיה. השניים יסגרו בקרוב שלושה עשורים בישראל, וחמישה עשורים של זוגיות. שניהם הגיעו הנה מרוסיה מעוטרים בדיפלומות בימוי, ולקח זמן עד שהצליחה השמש הישראלית להפשיר מעליהם את הקרח ולחמם את עשייתם הקולנועית.

לשאלה "במה עוסק הסרט?" יש יותר מתשובה אחת. יש שיתעכבו על המנטליות הרוסית של הזוג אל מול התרבות הישראלית, יש שיקראו אותו כסרט על יצירת סרטים, יש שיראו בו סרט על זוגיות, והרוב יקטלגו אותו כסרט על זקנה וההתמודדות איתה. אך יותר מהכל, מצליחים יוצרי הסרט, ברכה זיסמן-כהן ודני ברנע, להפיל את הצופים בקסמם האדיר של לינה וסלבה, וזו למעשה המתנה הגדולה.

הצ'פלינים, שמאגפים את השבעים משני כיווניו, מדברים בקלות על הזקנה, ומדברים עליה הרבה. בציניות בלתי פוסקת הם דשים בגילם המתקדם, ונותנים למוות נישה מכובדת בחייהם, מרופדת בלא מעט הומור. זיסמן-כהן, שגם ערכה את הסרט, משתמשת היטב באיכויות הקומיות של בני הזוג ומסגננת אותו בניחוח נושן של סרט אילם. היא נעזרת במוזיקה המוקיונית של אבי בנימין, מוזיקאי הבית של תיאטרון גשר, כדי לפרגן לציניות הרבה את הבמה המגיעה לה. התעסקותם חסרת הפרופורציה בהזדקנות ובקמילה מקבלת גם היא במה נאה בסרט, שבמקביל מציג את השניים כצמד יוצרים פעיל וחי. משך כל יצירת "היה או לא היה" הם מוקפים ברוחות צעירות (החל בליהוק השחקנים, וכלה בשולחן העריכה), ומביימים בתעוזה נשכנית את אחת מסצנות המיטה היפות שנראו על מסכינו, כשהמשורר אלכסנדר פן גוהר מעל גבה של השחקנית הדגולה חנה רובינא, בלא שמץ של פיוטיות.

במהלך הסרט נחשפות כמה אנקדוטות מסקרנות בסיפור חייהם של הצ'פלינים. אם אלו הרומנים שניהל או לא ניהל סלבה עם שחקניות צעירות כשעוד חיו ברוסיה, אם סיפור עלייתו הכולל התכחשות מצד אביו על שנישא ליהודייה, ואם העובדה המעט מצערת, שבמשך שנים של נישואין נמנעו השניים מלהביא ילדים לעולם. כל אחד מהסיפורים הללו הוא פצע, אליו ניתן היה להחדיר סכין, ולתעד את המתחולל המדמם, וכאן בעצם טמון הניצוץ שבסרט. בזמנים בהם מגפת הריאליטי המתפשטת לשה את המציאות לכדי עיסת רייטינג צהובה, ועידון הפך מושג נכחד אפילו בז'אנר הדוקומנטרי, דואגים היוצרים לגעת במציאות ביד רכה, ומולידים סרט קטן, מתוק, ומלא בקסם.

כשהצ'פלינים מדברים על האהבה ביניהם הם מתייחסים אליה כאל זיכרון דהוי, ועוקצים זה את זו על הבלות שצברה חזותם במשך השנים. אך בו בזמן, הם מביימים ברגישות סיפורי אהבה סוחפים, ומדגמנים זוגיות שהרבה זוגות צעירים יכולים רק לחלום עליה. כפי שכבר צוין, ניתן בקלות לגלוש לאינסוף תיאורים משתפכים על פועלם של זוג היונים המזדקן הזה, ולנסות להסביר את קסמם, אך "הצ'פלינים" עושה זאת כל כך טוב, שכל מילה נוספת תהיה מיותרת.

*הסרט "הצ'פלינים" ישודר בשבת ה-31/7 בערוץ 8, שעה 15:00