הסנדק, הפק"מ ורוח הפפריקה

מעבר להתמקמות הוולגרית של שלושה בני משפחה אחת ביותר מדי מוקדי כוח בחברה הישראלית - טומי בממשלה של המדינה, יאיר בערוץ והעיתון של המדינה וליהיא ברשת המקומונים שלה – נשאלת השאלה מה הסיבה המדויקת בעטיה משפחת לפיד מעוררת סלידה? שהרי ליהיא, למשל, היא בחורה נחמדה ונאה שהשתקמה יפה ממשבר משפחתי מתוקשר מדי. גם יאיר הוא גבר מנומס שמצליח להסוות את גילו באופן מרשים. טומי הוא אדם מבוגר שבכלל אוהב לספר בדיחות ולאכול נקניק. אף אחד מהם אינו אוויל גמור, שלושתם לא אנשים מרושעים, יש להניח.

מה שמעורר את הסלידה מהם היא הגישה שמאפיינת את שלושתם - חוסר הכנות ביחס למצבם. נתחיל מיאיר. כמי שבשבוע שעבר לא התבייש לייעץ לפרס "לא להיכנס לממשלה" בלי המפלגה של אבא שלו; כמי שמפרסם בנק ומגיש תוכנית טלוויזיה; כמי שכותב את הטור הכי יקר בעיתונות, טור בו הצהיר בשבוע האחרון שהוא-הוא אחד ממכונני המהפכה של קיץ 79' (אף שקשה היה להבין לאיזו מהפכה בדיוק הוא מתכוון; אני מקווה שלא לחומייני באיראן); כמי שפשוט מדהים כיצד הצליח לעשות כל כך הרבה ביחס לכשרון שלו; בתור כל אחד מהדברים האלה בנפרד וכולם יחד – יאיר מוכרח להפסיק להתנחמד. סתם אנשים נחמדים לא מגיעים למקומות שכף רגלו של לפיד מדוושת בהם.

ההתנחמדות המעושה שלו היא נקודת הכובד של הסלידה מפועלו של לפיד. העובדה שאין טור בו הוא לא מקפיד להציג עצמו כנבעך, העובדה שהוא מתעלם מהממד הפרדוקסלי שמתקיים באדם שמקפיד להחצין באופן כה בוטה את הביישנות "הטבעית" שלו, העובדה שבפרסומות הוא מציע ברצינות עמדה לפיה הישראליות זה אני – כל זה מעורר הסתייגות משום שאדם צנוע לא כותב על עצמו כבר שנים בעיתון, לא רץ לאודישנים הנדרשים לקבל תוכנית בטלוויזיה, לא דורש מפרס לסייע לאביו, ישראלי ממוצע לא מרוויח אלפי שקלים על כמה מאות מילים לעיתון, ישראלי ממוצע לא מפרסם בנק – הוא רוצה לשרוף את המנהל. בדרגתה הגבוהה ביותר הצניעות של יאיר היא יהירות למעשה.

ההתנחמדות של לפיד הרסנית גם לעצמו. משום שאם היה מוותר על גישת ה"אני בחור פשוט שממש במקרה מצליח מה-זה בגדול", היינו מגלים שהטור שלו כתוב בכשרון מהסוג שלפחות היה מאפשר לו להתקבל לוואלה!, שתוכנית הטלוויזיה שלו סתמית אך בלתי מזיקה, שזכותו לעשות כסף מפרסומות ולחיות את החיים הטובים עם הקשרים הנכונים. עדיין אפשר היה לומר עליו דברים רבים, אבל לא לחוש סלידה מחוסר הכנות.

הצלע השניה בסיפור היא ליהיא, אשר סובלת מסימפטום דומה. כשאני חושב על הגיגיה של הגברת לפיד אני תמיד נזכר בעמנואל קאנט. היא אומנם טרודה בקרמים, חולצות בטן ומכונות שיזוף והוא כמעט לא יצא מהבית כדי לכונן את תזת השיפוט האסתטי שלו, אבל קאנט היה זה שטען שביקורת רעה היא לא 700 מילה קטלניות אלא ביקורת שאתה מתקשה לבטא, לא מוצא לה מילים. ואכן, אם להיות הוגנים, על ליהיא אין מילה רעה לומר.

מה כבר אפשר לטעון כלפי הטור בו גרסה שחולצות בטן לנשים מבוגרות זה לא דבר אסתטי? כיצד אפשר להתנגד לקול הענוג שבוקע משורותיה ומבקש לשמור על זוגיות ומשפחתיות בריאה? ללא ספק, ליהיא בחורה טובה. הבעיה היחידה היא מדוע לכתוב לנו על זה כל שבוע בגוף ראשון? ומדוע דווקא ליהיא? גם דודה שלי סולדת מחולצות בטן.

מה עוד שכל החלומות הבורגניים להם היא מייחלת בטור שלה כבר מתקיימים: בעלה אמיד, יש לה עבודה נעימה, הילדים מחונכים, לחמה היא יכולה לפנות בתואר סגן ראש הממשלה. כמו אצל בעלה, במקום להודות באודטיות דנין שמתגלמת באישיותה ואורח חייה, הפער בין ההתעקשות של ליהיא על היותה הבחורה הישראלית הממוצעת, לבין יכולתה להפיק מכישוריה – שאכן ממוצעים – את מה שמאות בחורות מוכשרות באמת לעולם לא יצליחו להגשים הוא שמעורר סלידה.

רציתי לסיים עם האליטיזם המגוחך של טומי – שימו לב איך במקום לומר ש"רק חמור לא משנה את דעתו", העדיף את "כמו שויקטור הוגו אמר, רק השור תמיד עקבי" – שאינו מהין להבין שרק בור וחסר תרבות לחלוטין בז לכל מה שהוא אחר, כפי שסבורים ב"שינוי". רציתי. אבל מה שהתרחש אתמול מעניק תפנית משמעותית בעלילת משפחת לפיד. העובדה שגביר המשפחה חזר בו מהרפלקס המותנה שהיה לו כלפי כל יהודי עם זקן מסמנת, יש לקוות, את ראשיתו של תהליך הורדת המסכה מעל פני המשפחה.

עכשיו, כשטומי מאשר שגם הוא רק פוליטיקאי – בין אם בגלל ששינה את הבטחתו לבוחר, ובין אם משום שכעת הוא מודה ששלילת החרדים הייתה רק סיסמה ולא אידיאולוגיה מנומקת - יש לצפות גם מיאיר וליהיא להתחיל לכתוב כמו מה שהם: עשירים, מדושנים, בעלי מזל וקשרים. בהחלט לא ישראלים ממוצעים. לא בטוח שזה יבטל את הסלידה, אבל בהחלט נעריך את הכנות.