פרק א': לפני 6-5 שנים, יצא לעולם אוסף היפ הופ מחתרתי בשם "מיקרופון למקסימום". באוסף הזה היו כמה שירים ראויים לציון, ובאחד מהם, "חלום חיי" השתתפה ראפרית צעירה ואלמונית, MC שירי שמה. מי שעקב אחרי הקריירה ההולכת ומתרחבת של שירי, יכול היה למצוא כבר אז, בין מילות השיר הקליל ההוא, את הצהרת הכוונות הבוסרית של הזמרת המתחילה, ושימו לב לשורה האחרונה: "אתה כמו גלידה / הדובדבן שבפסגה / היית כמו פגז ולא ניתן להשגה / מה ששירי רוצה שירי תמיד משיגה".
רצתה ורצתה ורצתה, ובסוף השיגה. כבר כמה שנים טובות ששמה של MC שירי מסתובב במסדרונות המפותלים של סצנת ההיפ הופ-ראפ הישראלית. אחרי שהתבשלה קצת בסיר של מוקי והשבאב ותיבלנה את הדג נחש, הליידי-ראפרית הראשונה בציון מוכנה לשיגור. מזל טוב. תחת שרביטו האמנותי של קובי אוז והלייבל "לבנטיני", משחררת שירי את "מתי תחייכי", סינגל ראשון ("חדשיר" בעברית תקנית) מתוך תקליט הקרב ובא. בהחלטה מודעת ומכוונת מנפקת הזמרת הצעירה שיר בנושא הקרוב לנשמתה: אלימות נגד נשים.
"איך הוא יכול להגיד שהוא אוהב אותך / כשאת מסרבת- הוא ממשיך להפשיט אותך / ואת צועקת וצועקת, הבהמה לא עוזב / ואת מושפלת וכואבת ואוהבת / איך את אוהבת כאב?". כך מתריסה שירי לעבר קהל שומעיה. בתמיכת הקליפ האיכותי הופך סינגל הבכורה של MC שירי לדגל שהיא נושאת למען נשים שאין להן לא קול ולא במה.
השיר עצמו, למרות מילותיו הטעונות, נשמע רך כמו צמר גפן מתוק. קולה של שירי מלטף, והזמרת גלית דהן ששרה את הפזמון עושה זאת גם היא בגוון של ממחטה ורודה לניגוב דמעות. הניגוד בין הטקסט הקשה והמוזיקה הרכה יכול להוות כר פורה להערות ציניות מפה ועד מעון נעמ"ת הקרוב, אבל דבר אחד חובה על המבקרים לזכור: שירי יוצאת כאן כמעט לבדה נגד תופעה שממדיה המבהילים לא הצליחו עד כה לעורר הד ציבורי הולם. בשנת 2003 נרצחו בישראל לא פחות מ-22 נשים (!), והפנקס של 2004 עדיין פתוח. הבחירה האמיצה בנושא כאוב ועצוב כמו אלימות נגד נשים הוא בעיני צעד בכיוון נכון. בתקליט, מבטיחים מקורביה של הזמרת, יש גם שירים שמחים, וההתחלה הדרמטית היא רק ירית פתיחה. כאמור, במרתפי ההיפ הופ השכונתיים הולך שמה של שירי לפניה, אבל בתור קרש קפיצה אל הבריכה של הגדולים, מדובר בבחירה שרק העתיד יגיד אם נעשתה בחוכמה.
ובכל זאת, באשר תלך, עומדת לזכותה של שירי היכולת המופלאה שלה לרכב על הביט, הווה אומר לשרשר הברות זו לזו וליצור מהן גל מילים שנע על הקצב, מה שנקרא בלעז "פלואו" (אחד אפס לאנגלית על המונח הממצה), יכולת מצוינת שאין לטעמי לאף ראפר ממין זכר בארץ הזו.
יאללה לך הביתה מוטי
פרק ב': מאיפה היא באה ולאן היא הולכת? אמ.סי שירי, בין שאר מקורותיה, שואבת את המוזיקה שלה ממעין שראשיתו בסביבות אמצע שנות השמונים עם הקמתם של הרכבים שהבולט בהם הוא "סולט אן' פפה", שלוש נשים שעשו היפ הופ והצליחו לפלס את דרכן אל לב המיינסטרים. למי שלא זוכר, "ווט א-מאן" בוודאי יעורר בכם את פסקול תחילת הניינטיז שכה מיהרתם להדחיק. השלישייה המתבלת הייתה חלוצה גם בתחום הטקסטים הטיזרים שלכלכו על הטסטוסטרון הגברי ועל יחסו לנשים, כל זאת מבלי למנוע משלושה אלבומים למכור פלטינה, ולמספר סינגלים, להתארח במרומי המצעדים בארה"ב ובריטניה. סוף סוף קמה קונטרה הולמת לדיבור המלוכלך שבקע מהסאב-וופר הגברי של ההיפ הופ. במעבה המוח הנשי החלה התשובה לקרום עור וגידים.
קצרה היריעה מלהכיל את כל השמות הגדולים של ההיפ הופ הנשי לדורותיו. בין נושאות הלפיד בולטת קווין לטיפה שהלכה על מסר בעל גוון פמיניסטי: Who said the ladies couldn't make it you must be blind If you don't believe" (מתוך: "ladies first(. אחריה הגיעו פוקסי ("I'm the reason bitches ride dick") בראון, וליל קים ("I keep my pussy fresh like Dudley") שזרקו את הנימוסים לפח האשפה בשירותי הנשים ורצו לעשות בלאגן באלה של הגברים. השורה התחתונה של כל השמות האלה היתה מסר אחיד: נשות המוזיקה השחורה מחזירות מלחמה
בסוף, תמיד מגיעים לרוני סופרסטאר
המקבילה של מלחמת המינים ההיפ הופית עוד לא הגיעה אל מחוזות ארצנו, אבל ניצניה בהחלט מבצבצים. באופן מפתיע עד כדי אבסורד, הראשונה להרים את כפפת האגרוף הייתה לא אחרת מאשר רוני סופרסטאר בתשובתה המשעשעת לשיר הלא משעשע "תזיזי ת'ישבן" של "הישראלים".
אבל רוני סופרסטאר, ואני יודעת שאני מקימה עליי את כל העוללים הגולשים פה ואולי גם כמה חרמנים מבוגרים יותר, היא בסך הכל תוצר של העולם הגברי שצייר לעצמו על המסך את הגחמה הזמנית, את הפנטזיה המרקדת שלו. עם טילון של שטראוס ביד, נשענת על ברז קרלסברג, קצת קשה לכוכבת העל להיראות כמו מחאה אותנטית.
מי שיכולות וחייבות לתת את התגובה המוחצת לתופעות גבריות ברבריות, הן זמרות שיש להן אג'נדה משלהן. ככזאת, הציפיות מ-MC שירי הן רבות, בעיקר אחרי בחירה בנושא כל כך ספציפי ומובחן בסינגל הבכורה שלה. לתקליט של שירי עוד אין תאריך יומולדת, אבל הרבה אנשים מחכים לחגוג אותו. בינתיים תוכלו לשמוע את קולה גם אצל קוואמי דה לה פוקס (רזידנט הבית של וואלה! תרבות), שעומד להפציע באלבום מסקרן משלו. לאן תלך הראפרית הראשונה בציון, ומה תעשה עם ההבטחות שפיזרה? ימים יגידו. ואם יש עוד איזה ביצ' שבא לה לפתוח את הפה ולתת פייט קטן, יאללה, שתצא החוצה. המקום השני עדיין פנוי.