מי הרינגו במשינה, בנסון או חודרוב?

בכל פעם שמנערים את האבק מעל משהו ישן עולה השאלה המטופשת: "האם הנוער של היום יאהב את זה?". אולי זה בגלל שאין הרבה מה להוסיף על משהו טוב שכבר הוכיח את עצמו, אולי זה בגלל שצריך לעשות מזה אקטואליה. מבקר הקולנוע חיים קינן (ערוץ 1) טען בלהט ש"לילה של יום מפרך" (1964) מיושן, לא מחזיק קהל ו"לא מתאים לצעירים של ימינו". נכון, הסרט באמת לא מתאים, אם אתה מזלזל עמוקות באינטליגנציה של האדם הצעיר. הוא לא מתאים, אם אתה חושב שמוחו של האדם הצעיר מלא קלקר, וכל מה שהוא מסוגל לקלוט זה אך ורק טראנס, אקסטות וסדרות בערוץ 3. הרי אין שום סיכוי שהאדם הצעיר יוכל להבין משהו מסרט בשחור-לבן. איך? המוח שלו לא יקלוט. ולמה שהאדם הצעיר יתעניין בלהקה שהשפיעה יותר מכל על רובי וויליאמס, אואזיס, רדיוהד, U2, מייקל ג'קסון, אריק אינשטיין ושלום חנוך, איפה הילד ובועז שרעבי ובעצם כל המוזיקה שנעשתה מאז?

בסך הכל מדובר בסרט שיצר את הבסיס לכל הווידאו קליפים ולכל הסרטים שנעשו מאז על מוזיקה פופולרית. זה הסרט שהמציא את האסתטיקה הקולנועית של תיעוד להקות: הסגנון התיעודי, תנועות המצלמה התזזיתיות, העריכה המהירה, השילוב של קליפים בתוך הסרט, יצירת המיתוס על כל אחת מהדמויות, ההצצה אל "החיים האמיתיים" של הכוכבים. כל זה לא היה קיים עד אז, ומאז לא השתנה הרבה. שוט הפתיחה ל"לילה של יום מפרך" הוא אחד הווידיאו קליפים הראשונים מאז ומעולם, אם לא הראשון. באם.טי.וי הצהירו לפני כמה שנים שבמאי הסרט, ריצ'רד לסטר, הוא האבא של כל הקליפים (לסטר דורש בדיקת רקמות).

"לילה של יום מפרך" הוא הכלאה בין סרט עלילתי לסרט תיעודי, אולי הפעם הראשונה בכלל שניסיון כזה נעשה בקולנוע. הרבה במאים הושפעו מאוחר יותר מסגנונו של הבמאי ריצ'רד לסטר, ביניהם סטיבן סודרברג (שזכה השנה בשני אוסקרים על "ארין ברוקוביץ'" ו"טראפיק"). סודרברג מעריץ את לסטר, וההשפעות ניכרות בסגנון הכמו-תיעודי של "טראפיק" (בסוף הכתבה מצורף לינק לראיון מרתק שסודרברג ערך עם לסטר).

זאת הפעם החמישית שאני רואה את הסרט, והוא רק משתפר עם השנים. האנרגיה המטורפת נשארה שם, הביטלס צעירים לנצח, פריצות הדרך הקולנועיות של לסטר מדהימות, ההומור הבריטי היבש ממשיך להעלות חיוך, הסלפסטיק הטיפשי ממשיך להצחיק. זה היה כשג'ון ופול עוד לא לקחו את עצמם ברצינות תהומית ולא חששו להשתטות מול המצלמה. הסרט צעיר, וזה ממש לא משנה מתי עשו אותו.

השאלה אם "לילה של יום מפרך" רלוונטי כיום מעניינת כמו השאלה אם הביטלס רלוונטים, אם היצ'קוק מותח, אם שייקספיר מחזיק קהל ואם היקף המכירות של התנ"ך יישאר גדול כשהיה. מי שנהנה מהסרט פעם, יהנה ממנו שוב. מי שלא ראה ואוהב את הביטלס, שיילך לראות מיד. מי שלא ראה ושונא את הביטלס, שלא יטרח. למי שלא ראה, לא מכיר את הביטלס אבל מגלה עניין במוזיקה ובקולנוע ומחבב נוסטלגיה והומור בריטי - סרט חובה.


קצת טריוויה:
* בחברת ההפקה של "לילה של יום מפרך" היתה "חפרפרת" שהדליפה למעריצים בדיוק מתי ואיפה הצילומים נערכים. המוני המעריצים הפריעו לצילומים, אבל זה תרם לאותנטיות של הסרט.

* המלהקת שהביאה את המעריצות להופעה בסרט היא אמא של פיל קולינס, שהיתה בעלת סוכנות ליהוק. גם פיל קולינס בן ה-11 היה שם.

* הבמאי ריצ'רד לסטר ביים אחר כך גם את "סופרמן" 2 ו 3 ואת "שלושת המוסקטרים". הוא עשה די הרבה סרטים, אבל "לילה של יום מפרך" הוא ללא ספק הטוב שבהם. אגב, בגיל 19 כבר היה לו תואר שני בפסיכולוגיה קלינית.

* ג'ילברט טיילור, הצלם של הסרט, צילם גם את "ד"ר סטריינג'לאב" של קובריק, "פרנזי" של היצ'קוק וכמה סרטים של רומן פולנסקי. הוא צילם גם את "מלחמת הכוכבים".