מתישהו בקיץ 1984, בטקס הסיום של האולימפיאדה הראשונה שנראתה בטלוויזיה צבעונית בישראל, ליונל ריצ'י (אבא של ניקול, החברה של פריס הילטון) נתן ביצוע סוחף ומרגש ל-"All Night Long" האלמותי. המלחמה הקרה הייתה בעיצומה, חרם רדף חרם, חליפות בצבעי פסטל בהירים נמכרו בעשרות דולרים, ריי-גאן היה בדרכו לקדנציה שנייה, "סמבה למכבי חיפה" היה שיר האליפות של אותה שנה, הספורט התחבר כהרגלו לפוליטיקה ובטקס הסיום של אולמיפיאדת לוס אנג'לס הייתה הופעה של פעם בחיים.
מחר בערב, חמישים וחמישה אלף איש ועוד כמה מאות מיליונים בבית, יזכו לשמוע את דיג'יי טייסטו מנגן סט של תשעים דקות בזמן המצעד של המשלחות האולימפיות. "למרות שזה פורץ גבולות, זה גם טבעי שאמן מודרני כמו טייסטו יתרום לחגיגות שאנחנו מתכננים לערב הפתיחה שלנו", אומר המנהל הראשי של המשחקים האולימפיים, גיאנה אנגלופולוס. אנגולופולוס אולי נשמע כמו התאום היווני של מנכ"ל קלאב הוטל לוטראקי, אבל הצעד שהוא וחבריו לקחו אכן פורץ דרך, ולו רק בזכות שייתכן שזו תהיה מסיבת הטראנס הראשונה בהיסטוריה של הים התיכון, שלא תפשוט עליה המשטרה. היוונים בחזית הפיוס התרבותי.
תחשבו על יציע מכובדים ומקבלי החלטות למיניהם, שיושב בהדר-יוסף ושומע את אינפקטד מאשרום ומפרגן. נשמע רחוק, נשמע אורנג'. תחשבו על שרי רז האחת והיחידה עושה כתבה על דיג'יי טייסטו, 'האמן המודרני'. רחוק מהעין, רחוק מהלב. תחשבו על אינפקטד מאשרום שמקבלים התייחסות ממשרד החינוך והתרבות. לא בבית ספרנו. אבל ביוון מכינים טקס שניצח עוד לפני שהתחיל, עוד לפני שנשבר מקל אולטרא אחד. היוונים משחקים אותה במסורת ובחדשנות, מהצד של העבר המפואר יושם זר עלי דפנה על ראשו או של כל זוכה במדליית זהב ומהצד של העתיד המבטיח ישודר סט של קלאב-טראנס למאות מיליונים בטקס הפתיחה. תדמית זה עניין של תדמית. היוונים יוצאים גם קוסמופוליטיים (אין מלים בטראנס), גם אובייקטיבים (טייסטו נמצא גבוה גבוה ברשימות המוצלחים, עם פעמיים מקום ראשון אצל DJ Magazine), גם חברים בקהילה האירופית (טייסטו הוא הולנדי), גם חדשנים (הדיג'יי הראשון שמופיע בטקס כזה). בקיצור גם תרבותיים וגם לא פראיירים. פטריוטים בהפוכה.
כידון לאישון
לפני כמה חודשים בפארק יהושע חגגו את זכייתה של מכבי ת"א באליפות אירופה בכדורסל. על הבמה עלה קובי פרץ ונתן הופעה שהקפיצה 30,000 איש משולהבים. ההופעה של פרץ הייתה מפוצצת בטראנסים, אבל בין השאר היו שם גם שירים. המרענן הרשמי של הספורט תמיד היה ויהיה שירים. אם זה המנונים לאומיים, חמשירי נאצה או שירי אהבה, בכל מקרה הקהל חייב לשיר משהו, חייב להשתחרר. אבל הדוגמא של קובי פרץ והטראנס מתאימה לאירוע ספורט תחרותי - טקס הפתיחה של אולימפיאדה הוא אירוע תרבותי, שמסמל את האחווה האנושית ורוח התחרות וכו' וכו'. לא מדובר באוהדים, זה יותר בכיוון של חובבי ספורט. והמרענן הרשמי של חובבי הספורט הולך להיות קלאב טראנס. מצד אחד מעורר כבוד, מצד שני מסקרן, מצד שלישי יש מצב לשממה, עיניים שלי.
הסט של טייסטו יהפוך מחר לסט הרשמי ביותר שנוגן אי-פעם, והטראנס יקבל צ'אנס. מאות מיליונים זה די הרבה קהל, ואפשר לשער שלא כולם יודעים איך עושה דיג'יי, בטח שלא איך עושה דיג'יי טייסטו - לפחות אלה שלא הזמינו בהום-סינמה של יס את הסט של טייסטו. אם זה ילך אפשר להתחיל לעבוד על רמיקסים של ההמנונים.