הדינוזאורים של הסיקסטיז בדי.וי.די

בחודש הבאה ימלאו 34 שנים לפטירתו של המלך הבלתי מעורער של הגיטרה החשמלית. ג'ימי הנדריקס - הדי.וי.די – מנסה לשחזר את התהוותו של כוכב הגיטרה הגדול ביותר בכל הזמנים ובדרך כלל מצליח. במרכז העניין, סבב ביקורים ושיחות צפופות הכולל את האנשים שעיצבו את דמותו של מיסטר פרפל הייז. בין היתר ניתן למצוא שם את אבא הנדריקס, החברה מהצבא וצ'אד צ'נדלר - הבסיסט של "האנימלז" שיחד עם אריק קלפטון אימץ את הנדריקס אחרי שמצא אותו מג'םג'ם באיזה באר אמריקאי. רודפי הסלבס ישמחו לגלות את מיק ג'אגר ואת ריצ'ארד הקטן בהופעה משעשעת במיוחד שעוד תהפוך לקאלט. כמובן שסרט על ג'ימי הנדריקס בלי לראות אותו מנגן משול לסרט ג'יימס בונד נטול גאדג'טים. ואכן, הדי.וי.די מספק את הסחורה עם קטעי הופעות מפסטיבל מונטריי, וודסטוק, מועדון הפילמור איסט בלונדון ואחרים. בגדול מדובר בפיסת דוקומנטציה מרתקת שמעניקה נקודת מבט ממצה למדי על תהילתו ומותו של וירטואוז הגיטרה החשמלית. קטעי ההופעות טובים, הסאונד מעולה, הראיונות מעניינים, וכמובן, לא פחות חשוב – התרגום לעברית משמח.

להקת הרולינג סטונז, מיתולוגית בחייה, עשתה כבר דקה או שתיים בימיה על הבמה ולא יהיה מופרך לקבוע שמיק ג'אגר והחברה יודעים איך לתפעל שם את העניינים. אלא שההופעה שמתועדת בדי.וי.די לשמו נקראנו צולמה במהלך סיבוב ההופעות של "גשרים לבבילון" ב-1998 ואיך לומר, הייתי מעדיף לראות אותם בהופעה משנים מוקדמות יותר בקריירה שלהם. כי מה שמריח מרוח נעורים הוא בדרך כלל חד פעמי ומלהיב יותר מריחה הכבד של הבשלות המאפיינת רוקרים מזדקנים. זה לא שהם לא נותנים את השואו שלהם אבל קשה להימנע מהתחושה כי משהו בהופעה הזאת לא מתרומם.

הדי.וי.די פונה ישר לעניינים ונפתח בתחילת ההופעה תוך שהוא משאיר את הראיונות ושאר זוטות 'מאחורי הקלעים' לחובבנים. הצהרת הכוונות ברורה: "אנחנו פה בשביל המוזיקה". מתוך ארבעת הכותרים, הדי.וי.די של הסטונז הוא היחיד שמציג להקה שעדיין חיה בועטת למרות מיצובה כאגדת רוקנרול הנטועה בעשורים אחרים (44 שנים זה בהחלט לא הולך ברגל). מיק ג'אגר, שבדי.וי.די סוגר לא פחות מ-57 קייצים, הוא המלך של כל העניין - בלעדיו אין להקה. ואכן, בהופעה הוא מראה לשפן של אנרג'ייזר מאיפה משתינה הבטרייה כשהוא רץ, קופץ, מעווה את פרצופו ומחליף בגדים בקצב שלא היה מבייש את שר. שאר הנוכחים לא נראים ממש בעניין של לזוז הרבה ומתרכזים בעיקר בלהעביר את העניינים בסבבה. אבל בכל זאת הופעה של הסטונז זו הופעה של הסטונז: במה מרשימה, תאורה יוצאת דופן, סוללת נגנים מכובדת מאחורה ואוסף להיטים. במסגרת הכנסת האורחים מגיח דייב מת'יוס להופעת אורח ומצטרף למיק לשירת "ווילד הורסס" וגם ג'ושוע רדמן הסקספוניסט קופץ להגיד שלום. שורה תחתונה: אני הייתי מחפש הופעה אחרת.

הדי.וי.די של לד זפלין הוא בהחלט חובה לכל חובב רוקנרול ודוגמא לשימוש מצויין במדיום (והרי המדיום הוא המסר לא?). הכותר כולל תיעוד הופעה של הלהקה במדיסון סקוור גארדן ב-1973. אך זו לא סתם עוד הופעה של לד זפלין (דבר שלכשעצמו אין להקל בו ראש), זהו פסיפס נדיר, ערוך בצורה מושלמת המשלב את צילום ההופעה עם סצינות מחיי היומיום של חברי הלהקה, קטעים מאחורי הקלעים וסרטים קצרים על חברי הלהקה. לד זפלין, שהתפרקו ב-1980 עם מותו של האיש והאגדה ג'ון בונהם, היא מקרה קלאסי של השלם עולה על חלקיו. כשהם ניגנו ביחד הם היו סופרגרופ שנשמעו לא פחות ממושלם כשלקחו את המאזינים למסעות הזויים. בהופעה נראה שהקהל יודע שהוא שומע משהו מעולם אחר. העריכה הגאונית המשלבת בין ההופעה, המוזיקה והסרטים מוציאה את הלהקה אל מחוץ לרצף הזמן ויוצרת חגיגת צלילים וצבעים באיכות מעולה. הזיה משובחת. סרט מופת.

פסטיבל וודסטוק שהיווה ב-1969 את שיאה של תנועת הנגד האמריקאית שימש כאחר האירועים החשובים ביותר בתולדות הרוקנרול. מעבר למוזיקה המשובחת מדובר במסמך היסטורי חשוב ומעניין שמעניק הצצה מענגת במיוחד על החברה האמריקאית של אותה תקופה: ההיפים, ההתנגדות למלחמת ויטנאם, הסמים, היציאה נגד המוסכמות ומרד הנעורים הכי גדול בהיסטוריה של המעצמה ההיא.

הדי.וי.די נותן את הסיפור כולו, מהקמת הבמה, דרך נהירתם של מאות אלפים, נקודת מבטם של תושבי האזור ועד למוזיקה שהבעירה. הבמאי, מייקל וודליג' נאלץ להתמודד עם 300 שעות של חומר גלם מצולם ובחר בקפידה קטעים מרתקים שסוגרים ארבע שעות בקירוב. אלה כוללים 40 דקות של סצינות שטרם נראו בעבר.

הסרט מספק מוחשיות אמיתית לחלוטין ובהחלט יכול לשמש את הצעירים שלא ידעו את וודסטוק. כמובן ניתן למצוא את הסצנות ההזויות המפורסמות של מדיטציות המוניות ואנשים באובר דוז. כל אלה כמובן מלווים במוזיקה משובחת. גזרת ההופעות היא כמובן עתירת קלאסיקות משובחות: ג'ו קוקר (בגיל 25 המשמח), ג'ון באאז, קרוסבי, סטיל ונאש, ג'ימי הנדריקס, ג'פרסון איירפליין, ג'ניס ג'ופלין, סנטנה, המי, סליי והפמילי סטון ואחרים. החיסרון היחיד והמעיק הוא היעדרותו של התרגום החביב לעברית.

** כל הכותרים יצאו בהוצאת 'וורנר הום וידאו' במחיר 49.99 ש"ח לאחד