עוד מישהו מטפל בך

שתי דמויות החזיקו את הסיטקום הצרכני והמשעשע הזה: רוני ברקר ורוי קלארק. ברקר, שגילם את בעל החנות המגמגם והתאוותני, נתן כתף גם בכתיבה. קלארק, העזר כנגדו, פיתח את הדמויות שנתנו קונטרה לארקרייט המכולתן, הידק עלילות, שכתב התסריטים והוסיף את המקצב הלשוני שהוא מתמחה בו. ברקר, קומיקאי מצטיין בכל איבר מאיבריו, הפך את דמותו השמרנית של המוכר לקומיק ריליף אחד ארוך. הגמגום המשעשע של ארקרייט הפך לסמלו המסחרי, על אף שעורר פה ושם מתנגדים ממפלגת הפוליטיקלי קורקט לשימוש במום פיזי למטרת איסוף צחוקים. אלא שדמותו של ארקרייט הייתה כה חביבה, שקשה היה לעמוד בקסמו המגומגם ולקבוע שהוא נלעג.

כשהכומר הקשיש של העיירה דיבלי מתפגר בשיאה של דרשה משעממת שנשא, מתכוננים התושבים לבואו של תחליף צעיר ונלהב, שישיב לתושבים את הברק הדתי לעיניים, ינער אותם מהאדישות שהתיישבה עליהם, וירחיב את גבולותיה של קהילת הבאים לכנסיה. אלא שמי שמגיעה במקום אותו כומר מושלם ונמרץ היא ג'רלדין גריינג'ר, אשת כמורה עם פה גדול, תאווה בלתי נדלית לשוקולד וחוסר כבוד אינהרנטי. בעוד רוב תושבי העיירה מוצאים בג'רלדין משב רוח רענן ומחיה, ראש מועצת הקהילה מוצא אותה טרדה מיותרת וראויה להחלפה מיידית. בסופו של עניין, מינויה של ג'רלדין המשעשעת נותר בעינו, והבריטים קיבלו סיטקום עם ניחוח דתי ובסיס ניינטיזי למהדרין. הפרקים הראשונים של הסדרה ניזונו מהדיון הציבורי (שהיה לוהט למדי לכמה דקות בריטיות) בדבר מינויה של אישה לתפקיד כמורה. אבל כשהחידוש פג, לא נותר לקומדיה אלא להסתמך על האינטראקציה המוצלחת בין הדמויות והפאנצ'ים המשעשעים.

פשוט נהדרת בתרגום יבש או פשוט מונטי פייתון של הבחורות וההומואים. אב-פאב, כפי שהיא מכונה בחיבה על ידי מעריציה, הייתה תוכנית ההמשך המתבקשת למופע של פרנץ' וסונדרס. צמד הקומיקאיות הבריטיות, דון פרנץ' וג'ניפר סונדרס הרחיבו את אחד המערכונים שהופיע בתוכנית ההיא בו כיכבו שתי דיוות דה לה שמטע ובתה של אחת מהן - מתבגרת בעלת יושר מוסרי כשל גנדי (המקורי) וחיי פריצות כשל אמא תרזה. סונדרס גילמה את האם החד הורית המטורללת אדי מונסון, ג'וליה סוואלה גילמה את ספי הבת שאינה מאשרת את חיי הידה ידה ידה של אמא, ומי שפיזרה על כל העניין רוח וצלצולים היתה ג'ואנה לאמלי בתפקיד פטסי האחת והיחידה, שעולמה נסב סביב עישון בשרשרת, צריכת אלכוהול מסיבית, שימוש בסמים (קלים, בינוניים וקשים) ונימפומניה למתחילים. אדי ופטסי, שהיו סחורה לוהטת בסיקטיז וסירבו לוותר על הגחלת, המשיכו להתנהל עם מנטליות של בנות עשרים כששלהי האייטיז כבר מגרדות את האיפור הכבד מפניהן. "פשוט נהדרת" הפכה לקאלט בשנות התשעים הבריטיות, ולקראת סופו של העשור הצליחה אפילו להצחיק את האמריקאים.

סנובים היו מאז ומעולם אנטי גיבורים בעולם הסיטקומים הבריטי, אבל מי ששמשה כמלכת הסנוביזם הבריטי היא הגברת בקט, או כפי שהיא דרשה להגות זאת בהגייה צרפתית - בוקה. בקט, האישה הראשונה של "Keeping Up Appearances", הייתה אישיות מעצבנת במיוחד, בעלת נטייה אובססיבית להתערבות מחוצפת בחייהם של אחרים. עולמה של בקט מבוסס עליה ועל עצמה בלבד, ואין לה פנאי להידרש לאיש זולתה. לצדה הסתובבו בעלה הכנוע ריצ'ארד, והשכנים ליז ואמט, שבכל פעם מצאו עצמם חלק ממזימותיה מורמות האף. שתי אחיותיה של בקט, דייזי ורוז בתפקיד כבשות מעמד הפועלים השחורות, הוסיפו שמן לקומזיץ האלגנטי, שהיה ללהיט היסטרי בתחילת שנות התשעים.

כפי שבוודאי כבר הבחנתם, אם אתם יותר ממרפרפים על הסקירה הזו, פערי התרבות בין המעמדות השונים בחברה הבריטית היוו בשר אדום ונוטף עבור כותבי הסיטקומים במהלך השנים וכך גם במקרה הזה. אודרי פורבס המילטון הייתה אשת המעמד העליון, אליטיסטית מבושמת ומטופחת, שהתרגלה לעשות את ימיה מוקפת סנוביזם אנגלי דק. כשהיא יורדת מנכסיה היא נאלצת למכור את אחוזתו של בעלה המת, להיפרד לשלום מאורח החיים המבהיק אליו הורגלה, ולשכן עצמה אחר כבוד במחסן של הנכס. כאילו לא די בכל אלה, הבעלים החדשים הוא ריצ'ארד דוורה, נובוריש שעשה את הונו לפני כמה דקות. הפער הקומי המתבקש בין המתעשר החדש, שמגלם עבור אודרי את כל מה שהוא גס, צעקני ופשוט במושג "עממי", לבין הנסיכה המפונקת בדימוס, הפך את הבריטים לחובבי מרקס. היא ממשיכה לחוש עליונות מתנשאת והוא מחזיק אותה בביצים. את אודרי גילמה פנלופי קית', שכבר הייתה כוכבת שהוכיחה את יכולתה לסחוט געיות צחוק מהקהל הבריטי המאופק, והיא עושה זאת בהצלחה גם כאן.

שוב מדובר בסיטקום קצר ימים, 22 פרקים בלבד, שהצליח לחדור לתודעה בעזרתם האדיבה של השידורים החוזרים הבלתי נגמרים. מייקל קרופורד גילם בוירטואוזיות את דמותו האהובה של פרנק ספנסר, חנון רכיכתי בעל כוונות טהורות, נטייה להסתבכות וברט. קרופורד היה לפרצוף המזוהה ביותר עם הסדרה. ריימונד אלן, שכתב את הסיטקום, הודה לא פעם שקרופורד הוא האחראי למניירות של הדמות, ובמידה רבה גם לדברים שהושמו בפיה. סוג של חנה לסלאו למתקדמים מאוד.

במהלך חופשה בארה"ב מועדת האחות ג'נט דוקינס בגרנד קניון, וחייה ניצלים בעזרתו האדיבה של גיבור העל ת'רמומן, בחור משעשע בלייטקס אדום וצהוב מהכוכב יולטרון. ת'רמומן, גיבור-על המוכר לכל, אותו אחד שנשים אינן מסוגלות לעמוד בפניו, מתאהב נואשות באחות הבריטית. המבטא, אתם יודעים. ביומיום מסווה ת'רמומן את זהות העל שלו בדמותו של האירי ג'ורג' סנדיי, פקח משרד הבריאות לענייני מזון. סנדיי מאתר את דוקינס בביתה שבמערב לונדון, ומהר מאוד השניים פוצחים במערכת יחסים מזן הביזאר. על אף כוחות העל והלייטקס, סנדיי/ת'רמומן, הוא טמבל למתקדמים. כך נראה הסיטקום הבריטי של שנת המילניום.

סיטקום מד"ב ארוך ימים, שהפך לייצוא הגדול ביותר של בי.בי.סי 2, וייצר מרצ'נדייז לרוב וכת מאמינים שרופים. מה שהתחיל כהפקה מעורערת ומבולבלת, מצא את מקומו כמיתולוגיה למכורים בבית החם של הבי.בי.סי הסבלני. מהיוצרים של ספיטינג אימאג' הזכורה (האבטיפוס של "החרצופים", אם תרצו) הגיחה Red Dwarf: סיפורם של 21 חברי צוות ספינת חלל, שנמחקו מדפי ההיסטוריה עקב דליפה רדיואקטיבית, כולם פרט לאחד שנענש והוקפא קודם לתקרית (כיוון שהעלה לסיפון חתולה בהריון - אם אתם מתעקשים). כשהוא מתעורר כעבור שלושה מיליון שנה, הדברים נראים, אפעס, אחרת.

זיווגים, הלהיט הבריטי של שנות האלפיים. גרסת ההארדקור האינטליגנטית ל"חברים", או גרסת הסופטקור המתוחכמת ל"סקס והעיר הגדולה". בשנה שעברה האמריקאים ניסו לחקות בגרסה ינקית משלהם, אך ללא הצלחה. הכותב וההוגה של הסדרה, סטיבן מופט, הוא האחראי לחוסר הבנאליות של הסיטקום, שעל פניו נשמע כמו הקלישאה הגדולה ביותר על צעירים בעולם המערבי של תחילת המאה ה-21: שלושה צעירים נאים (אחד מטומטם) ושלוש בחורינות מצודדות (אחת מחופפת) מתעסקים ביחסים, בסקס ובחברות, ומבלים את מרבית זמנם בפאב – כמיטב המסורת המקומית. חוץ מפאנצ'ים חכמים ותפישה מדויקת של הלך רוח, הביאה "זיווגים" גם את ג'ק דוונפורט המוצלח אל תוך חיינו. ועל כך, תודה.

"איימ פרי!!" צווח מיסטר המפריז ממחלקת הלבשת הגברים בפינת חנות הכלבו המצועצעת של הסבנטיז, בידו הרוטטת סרט מדידה. האוחצ' הראשון, עוד לפני שבישראל בכלל שתלו את העץ ממנו יבנו את הארון לצאת ממנו. גברת סלוקומב, עם פאה בשלל צבעי דגל הגאווה, קפטן פיקוק, מיסיז בראמס בתפקיד הכוסית, מר רמבולד עם אוזני הפייפר והרווח הבלתי נשכח בשיניים ואחרים היו צוותה המסור של חנות הכלבו המיושנת (גם ובעיקר במושגי התקופה), Grace Brothers. "מישהו מטפל בך" זכתה לביקורות רבות בארצה. היא הואשמה בגסות רוח, ניבולי פה וטעם רע - על כל אלה ענו יוצרי הסדרה ברייטינג משמח במיוחד. למעשה, באחד הפרקים ששודר ב-79' צפו מעל ל-22 מיליון בריטים. הסדרה רצה עשור מ-73' עד 83' וכללה, כמה מקרי, 69 פרקים.

ושוב אנו גולשים למחוזות הקאלט, על גבול הPאנק הבריטי האייטיזי המפורסם. באווירה ההולמת של אותם ימים הגיחו ב-82' The Young Ones אל האוויר הקריר, אחרי שהשתפשפו קודם ב"Not The 9 O'clock News". סיטקום אלים ואינפנטילי, שהתהדר בטירוף מופרע לחלוטין, על רקע עוני מופרך שהיה המסקנה המתבקשת של המדיניות הכלכלית הנוקשה של תאצ'ר. הסיטקום האגרסיבי העניק לנוער הפוחז של בריטניה חגורת ניטים להיאחז בה, אך תחת הממשל השמרני של אז, הם הספיקו ליהנות מ-12 פרקים בלבד. הקונספט היה פשוט: דירת שותפים מגהינום, המכילה ארבעה סטודנטים אנרכיסטים עצלנים ובלתי תפקודיים בעליל ששונאים זה את זה ומעבירים את הזמן בהתעללות הדדית. סיטקום אס אנד אם, אם תרצו.

אין מתאימה מהגאונות הטלוויזיונית "המשרד" לסיום הסקירה. הסיטקום המוקומנטרי המבריק של ריק ג'רבייס, יוצר הסדרה ואביה של הדמות הטלוויזיונית הכי מדויקת שנצפתה בטלוויזיה מאז כרמלה סופראנו. מדובר בתוכנית שכוכביה הם האנשים הכי בינוניים שיש. אלה שהיו להם חלומות אך לבסוף מצאו את עצמם עושים תשע עד חמש בשלוחה אפרורית של משרד, המתעסק במכירת חומרי דפוס. בראש הצוות העייף עומד דיוויד ברנט, הבוס בגילומו הגאוני של ג'רבייס. ברנט הוא טרחן פתטי שהשתן התנחל בראשו, הוא מתמחה בחוסר טקט, הומור צולע ושיגעון גדלות שמלווה בידיעה הברורה שהוא בעצם אפס. וכל זה עם מבט ביקורתי על תרבות הניהול "המתקדמת" שהתפוצצה ביחד עם בועת ההיי-טק. צוות צילום שהגיע למשרד הסטנדרטי מתעד את הנעשה שם, וגובה מעובדיו עדויות מזעזעות על המתרחש. אפילו האמריקאים, עם כל גאוותם הינקית הטלוויזיונית, נאלצו להסיר את כובע הבייסבול בפני ג'רבייס וצוותו, והעניקו ל"משרד" את פרס גלובוס הזהב בקטגורית הסדרה הקומית. ריספקט.