השבוע, בעודי גורר את שקי הקניות במעלה חדר המדרגות, שמעתי קולות מוזרים בוקעים מהדירה הסמוכה. בו ברגע הנחתי את מטלטלי ארצה, והצמדתי אוזני לקיר. הקול היה צורם כיבבת גמל, אך מזוהה לחלוטין עם בעליו. היתה זו ללא ספק עינב, שכנתי פקועת העצבים, שמנסה לשחרר את "המילים החסרות" של שי גבסו במינימום זיופים. אותה עינב שלא ידעה להעריך את עושר שירתי, ועד השבוע שעבר עוד היתה תולה על דלתי פתקים מעליבים ביותר.
משהעלו HOT למסך את ערוץ הקריוקי במהלך חודש יוני, נשביתי עד כלות בחטיף הטלוויזיוני הבלתי מזין הזה. אזפזפ את דרכי אל הזמרמריה, חשבתי לעצמי, רק כדי לראות במה מדובר. אך כעבור דקתיים של צפייה במילות השירים הנצבעות בכחול למשמע הפלייבק המגרה, לא נותרה לי ברירה אלא לפצוח ברון. משרית חדד, דרך אביב גפן ועד נעמי שמר הנצחית, מצאתי את עצמי מככב שעות מול קהלי הדמיוני, שר בקולי קולות אל תוך בקבוק מים מינרלים, ומפנה אותו באהבה אל ההמון כשמגיעים הצלילים הגבוהים מדי. בין כתיבת טור "כוכב נולד" למשנהו, לא יכלו הוגי הערוץ לחשוב על קליינט טוב יותר לסרטוני הזמרה העלובים שלהם, מאשר אנוכי. אין, אין עלי בחיקויי שמעון טפטה.
מהיכרות עמוקה עם אישיותי קצרת הרוח, חששתי מאוד מפני התפרצות בלתי רצונית על השכנה הטרודה שדפקה על דלתי ברוגז, ועוד בדיוק אחרי שהצלחתי ללטש את הביצוע שלי ל"שמש אדומה" של מומי לוי עד שעלה, לדעתי, על המקור. במהלך ימים רבים של מלחמת שכנים ביני לבין עינב, ניסיתי לשכנע אותה להתנסות בעצמה בטריפ המשגע. היא סירבה בטענה שאין היא מנויית HOT. הנה, בקושי שבוע עבר מאז רכשה YES את הערוץ, וזו מזמרת "חלום מתוק" מעבר לקיר המשותף משל היתה גליקריה ופוליקר במקשה אחת.
מסלין דיון עד מארג' סימפסון
מלבד תחרות הזמר הפרטית המתפתחת ביני לבין שכנתי, אין כל תחרות בין ערוצי הקריוקי שלנו. חברת זואי אינטראקטיב-קונטנט (מקבוצת "ענני תקשורת"), היא שמפעילה את אותו ערוץ הן בכבלים והן בלווין. בשניהם עומד מחירו על 13 ש"ח לחודש, ובשניהם הוא ממכר כאופיום להמונים. אמנם הקליפים המלווים את התענוג מעוררי גיחוך, ואת צמד רקדני הסלסה המפזזים בחוף שרתון מצאתי בחמישה שירים שונים לפחות, אבל הפלייבקים טובים פלוס, ובלחיצת כפתור כחול ניתן להעיף או להזמין זמר עלום שם, שישיר קאבר כמעט זהה למקור. כפתור צהוב, יציג רשימה של שירים שישודרו בזמן הקרוב, מתוכה אחוז נכבד של להיטים עכשוויים, וקומץ של קלאסיקות קריוקי כגון "לגור איתו", ושאר צביק-פיקים.
לא מדובר באיזו יציאה גאונית. אריאל בארי, מנכ"ל זואי אינטראקטיב-קונטנט, בסך הכל תפס את הכלה רגע לפני שתמצא חתן אחר, והתחיל לרקוד על שתי החתונות. הקריוקי קיים כבר מתחילת שנות התשעים, והצורך של כולנו לשיר קיים כנראה עוד מימי קדם. יש כאן בשנים האחרונות פיק שהולך ומתעצם, שהיסטרית "כוכב נולד" היא למעשה חוד חניתו. כל אחד חושב שהוא יכול לשיר, בין אם יש לו קול של סלין דיון, ובין אם הוא נשמע כמו מארג' סימפסון. והיי, אם מאיה בוסקילה עשתה קריוקי בקפה הבימה, וגרמה לאיל ולרוברטו ללכת איתה על כל הקופה, אז למה שזה לא יקרה לי? הרי כל כולנו נינט אחד גדול.