1. השאלה שמהדהדת בראשי בשבוע האחרון היא כדלקמן: אם ישעיהו ליבוביץ' אפיין את הכדורגל כ"22 משוגעים שרצים אחרי הכדור", כיצד היה מתאר את ענף הספורט של גל פרידמן? כי אפשר להגיד על האולימפיאדה דברים רבים, אבל אירוע תרבותי היא לא. מה שהפך את הכדורגל מספורט גברי עם תדמית של 22 משוגעים, לתופעה תרבותית שזוכה כיום לניתוחי עומק גם במחוזות האקדמיה, הוא הסיפור שמאחוריו. אותו סיפור היה ידוע תמיד לאוהדים השרופים. אבל רק ברגע שהדרמה, ההיסטוריה, הסוציולוגיה, והממד האופנתי אשר טמון בתסרוקות ובחולצות הכדורגלנים אובחנו - בקרב חוגי התקשורת, האקדמיה וכמובן הנשים - כשדה משמעותי מהדשא עצמו, הכדורגל הפך לנחלה תרבותית. מרבית ענפי האולימפיאדה, לעומת זאת, משוללים כל סיפור מאחוריהם. פרט לבני המשפחה והחברים של המתמודדים - שנאלצו להכיר את קשיי האימונים האישיים שקדמו לתחרות - עבור הציבור הרחב אין בהתמודדויות נרטיב מעניין, לכאן או לכאן, למעט המאבק הגופני עצמו.
כמעט בכל המובנים, האולימפיאדה לפיכך היא תחרות מיס תבל משודרגת: טקס הפתיחה הגרנדיוזי שרק ממחיש עד כמה דק הפער בין הנשגב למגוחך; העניין המלאכותי בספורטאים שעל מרביתם שמענו אך לפני שבועיים; ועצם זה שלא מעט ענפים ריצה, שחייה, הדיפת כדור ברזל, קפיצה במוט וכו' מצריכים בעיקר פיתוח אובססיבי של תכונות פיזיות. כל אלה מתמצתים את האולימפיאדה לגרסה דו-מינית של סוגיית ה"למי יש יותר גדול". אלה היו גם, בין יתר ההשלכות התיאולוגיות, הסיבות בעטיין התקוממו המכבים כנגד אנטיוכוס, כשייסד בירושלים גימנסיון לתחרויות ספורט הלניסטיות. והנה התשובה למי שיטען שאם כך, אז גם המונדיאל או אליפות אירופה בכדורסל הם עניין פיזי בלבד: יש פער בין סרט ארוטי עם עלילה לסרט כחול מרובה תקריבים.
הבהלה לזהב
2 . אריק זאבי עושה רושם של אדם נחמד. יש בו משהו אמיתי. הוא השכיל לא להתנשא ולא להצטנע מדי בד בבד. כבנאדם, הגיע לו לזכות. אני מקווה שגם גל פרידמן יזכה במדליית הזהב, למרות שטרם הבנתי מדוע אני מייחל לזכייתו: לא מכיר אותו, לא מבין במפרשים והוא נראה לי אחד שיותר מדי מרוכז בעצמו, גם מחוץ לתחרות. בעצם, אני מקווה רק כי בעיתון כתוב שכולנו מקווים.
ההתגייסות של התקשורת הישראלית עבור ספורטאינו ביוון ממחישה את המגוחכות הטמונה לעיתים בפטריוטיזם. גם כשהתקשורת מציגה את הניצחונות של מכבי בכדורסל או נבחרת ישראל בכדורגל כהתפתחות אבולוציונית של קריעת ים סוף, יש בכך מן המטופש. אבל אז, לפחות, ברור יותר מדוע אנו נסחפים בהתלהבות: ליווינו את הקבוצה, עברנו יחד רגעים סוערים לטוב ולרע, כל אחד מוצא בקבוצה את הכוכב הפרטי שלו, מה עוד שבדרך כלל אנחנו מתמודדים מול נבחרות/קבוצות ממדינות בהן הספורט משופע ביותר כסף ואמצעים.
באולימפיאדה קשה לאתר דוד מול גוליית. מתמודדים בה אזרחים מכל הלאומים, כולם לובשים מדים של אותן פירמות מערביות. בסיכומו של דבר, כמעט אין מדינה שלא זוכה באיזה ארד לרפואה. את הספורטאים, כאמור, אנחנו בקושי מכירים, את ענפי ההתמחות שלהם אנחנו מכירים עוד פחות. הדבר היותר מצחיק בהתלהבות התקשורתית המופרכת, נעוץ בכך שגם מי שבאמת רוצה לעקוב ולהיכנס לסיפור התחרויות הישראליות, לא מצליח. מישהו יכול להבין משהו ספורטיבי מהתמונות הקטועות של גל פרידמן משייט בים? כמה אנשים, כאלה שעובדים במשך היום, באמת הספיקו לראות בשידור ישיר את 15 דקות התהילה של זאבי?
כמובן, התקשורת תמיד אשמה. אבל הפעם דומה שהיא באמת התעלתה על עצמה בניסיונה המגושם ליצור הזדהות. השבוע קראתי מישהו שטען, שהעובדה שישראלים לא באו בהמוניהם לשדה התעופה כדי לכבד את זאבי מעידה על חוסר פרגון. שטויות. כשזאבי נחת הוא זכה למחיאות כפיים סוערות מכל מי שנכח בשדה התעופה. ההתנהגות הזאת, ולא הכותרות הראשיות המתלהמות, משקפת יחס ריאלי והגון להישגו. זאבי ראוי למענק שקיבל מהספונסר שלו 300 אלף שקל - ולכפיים ממי שיתקל בו ברחוב. רק כפיים, גם לו היה קוטף זהב.
געגועי לברז'נייב
3. פרט למעמד של בכירי הק.ג.ב, מי שבעיקר סובל מהתמוטטות הגוש הקומוניסטי היא האולימפיאדה. המזרח נגד המערב היווה איום לשלום העולם, אך המאבק הבין גושי היה הנרטיב שהפך את כל העסק האולימפי למעניין. מעולם לא התגעגעתי יותר לנדיה קומנצ'י מאשר בשבועיים האחרונים. מה שהופך עבור הישראלים את חווית האולימפיאדה למשמימה אפילו יותר מאשר בשאר חלקי תבל, היא העובדה שלמעט חברים בארגוני שמאל, השנאה לארה"ב עדיין לא מושרשת אצלנו. בנתחים משמעותיים מהעולם, המשטמה לג'ורג' בוש ולהתנהגות הבריונית שלו התרגמה לסנטימנט אנטי אמריקאי, לחיבה לאנדרדוג מול המעצמה היחידה בעולם, ואלה הפכו למרענן הבלתי רשמי של התחרויות. זהו עוד מחיר קטן שאנחנו משלמים עבור התמיכה של וושינגטון בישראל.
4. ולמרות כל האמור לעיל, אילו נבחרת עיראק בכדורגל, ובעיקר המאמן האמיץ והכן שלה ("אנחנו שמחים על האפשרות לדמוקרטיה, אבל אנחנו עדיין תחת כיבוש", אמר אתמול) תזכה במקום הראשון, היה שווה לצלוח את שקופיות החסות של רוממה.