פינג פונג לפינגווין

בסוף קיץ 2004 זה ברור. 2003 בעצם רק חיממה את התחת של השנה הזאת, כשנת הPאנק-Fאנק והאלקטרו-דיסקו-Pאנק הגדולה. ההייפ הזה, שנכון לעכשיו לא מדגדג יותר מידי את המיינסטרים-פופ העולמי, לא קיים מספיק זמן כדי שיפסלו אותו, אבל מה לעשות, עיתונאות המוזיקה וקוראיה הפכו, בזכות ניסיון העבר המדכא, לציניים וסקפטיים כל כך, שהם נוטים לעשות זאת עוד טרם נפרשו לפניהם כל הקלפים. אבל הPאנק-Fאנק הוא הדבר הכי כיפי ומרענן שקרה לדאנס ולרוק מזה זמן רב, וגם אם הוא לא מצליח להמציא את עצמו מחדש בכל שניה נתונה, כגודל הציפיות ממנו, הוא אפילו לא זוכה למספיק הייפ, שלא לומר הערכה, שמגיעים לו.

למי שלא מכיר או שמע עדיין, מדובר, למעשה, בתחייתה של סצינה ניו יורקית בעיקרה, מסוף שנות השבעים-תחילת השמונים. הרכבים כמו קונק, ליקוויד-ליקוויד, ESG, ג'יימס צ'אנס ואחרים שילבו את הזעם הראשוני של הPאנק, עם הנגינה הגרובית של הFאנק, ולא פעם עם תכנים שכלתניים יותר מהמקובל בשני הז'אנרים האלה. אפשר בהחלט להכליל בסוג היצירה הזה גם את תקליטיהם הראשונים של טוקינג הדז, שאחר כך גם שילבו בצורה מושכלת גם מקצבים אפריקאיים ודרום אמריקאים. בינתיים, בבריטניה של תחילת האייטיז, עלו מעפר הPאנק הרכבים כמו P.I.L, הפול, וייר, גאנג אוף פור ואחרים, שבראו את עולם הפוסט-Pאנק.

בחזרה במאה ה-21, להקות כמו הראפצ'ר, !!! (צ'ק צ'ק צ'ק), אלקטריק סיקס, רדיו 4 (על שם שיר של P.I.L), אוקספורד קולאפס ורבות אחרות, ממשמשות (מלשון מיש-מש) בין כל העולמות האלה, ומתרגמות חלק מהנגינה הרוקית שלהן לתפקידי דאנס, או להפך. יש כאלה שאומרים ש-!!! האמריקאים גילו בעצם רק עכשיו את ההאפי מנדייז הבריטים, ואת השילוב שלהם בין דאנס ורוק, אבל הגדילו ליישם את מה שלמאנדייז לא היה מספיק כישרון לעשות.

ארבעת הקודקודים החשובים על מפת האלקטרו-Pאנק-Fאנק העולמית נמצאים בניו יורק, מקום מושבו של הלייבל DFA; קליפורניה, ביתם של !!!; פאריז, מקום מושבו של הלייבל טייגרסושי; ולונדון, מרבצה של חברת Output והעומד בראשה, טרוור ג'קסון. "Channel 3", אוסף חדש ומייצג של אמני אאוטפוט, הוא הזדמנות טובה לבאר כמה דברים הקשורים לסצינה השמחה הזאת. הסאונד של אאוטפוט הוא האלקטרוני ביותר מבין הקודקודים, וקרוב כיום יותר לסאונד האלקטרו שדומיננטי ברחבות ההאוס המעודכנות בעולם (ד"ש לטיפשוורץ). כשיצא לפני שנה "Channel 2", האוסף הקודם שלהם, הוא היה הזרמת דם חדש של Fאנק וניו-וייב אייטיזי, לגוף שעצמותיו הן אסיד-האוס וטכנו, עם ג'וי דיוויז'ן, סואיסייד ופרינס כמקורות השראה, וכמובן, היה שם "Losing My Edge", ההברקה של LCD Soundsystem, כלומר ג'יימס מרפי, איש DFA – מפיקי הPאנק-Fאנק המובילים והיצירתיים ביותר בחבורה, והניו יורקר הכי קול בעולם כרגע (תואר שעבר בירושה מהביסטי בויז), שכל העיניים נשואות לאלבום הממשמש (מלשון מתקרב) ובא שלו.

מדהים לגלות באיזו מהירות ההפקות הממזריות והייחודיות של אאוטפוט ו-DFA הפכו לז'אנר בפני עצמו. שנה בלבד אחרי שההייפ התחיל לקרות, וצמח עוד יותר עם האלבומים של קולדר ו-Mu, האלקטרו-Pאנק-Fאנק הפך למגרש המשחקים של די.ג'יי הל, טיגה, הלייבל Gomma ורבים אחרים, שנמצאים מחוץ למעגל החשודים המיידיים. זה כמובן הופך קצת יותר בעייתי, כשעל כל צעד ושעל תמצאו בקיץ הזה סינגל Pאנק-Fאנק חדש של מפיקים חקיינים, שרק מתרבים מיום ליום, מה שכמובן מגדיל את ההייפ, ממאיס אותו ומקרב, לכאורה, את קיצם של הימים המוזיקליים היפים האלה. מה נשאר לך לעשות כשהייחודיות שלך הופכת לייחודיות של מאות כמוך?

אפשר להמר שבקיץ הבא ישאר מכל הבלגן רק אבק על תקליטי השנה, אבל כשמאחורי ההייפ עומדים אנשים שמאמינים במוזיקה שהם עושים, אפשר להישאר אופטימיים. "גדלתי על אקלקטיות, הקשבתי לאפריקה במבאטה, קראפטוורק והקלאש" סיפר טרוור ג'קסון בראיון למגזין "ג'וקי סלאט". שמונה שנים אחורה, ג'קסון, שכינה את עצמו האנדרדוג, בישל רמיקסים להאוס אוף פיין, מאסיב אטאק, ראן די.אמ.סי והקיור. כשהוא מאס בהיפ-הופ הקיים, הוא הפיק הרכב ראפ בשם The Brotherhood, וביקש מהם לקבל השראה מהרכבי הפוסט-Pאנק עליהם גדל, P.I.L, 23 SKIDOO ו-Material. ההחתמה הראשונה שלו באאוטפוט הייתה דווקא להקת הפוסט רוק פרידג' (מתוכה יצאו פור טט ו-Adem), אבל הוא רצה לייצר חומרים יותר פופיים וFאנקיים. "חיי הם סטריאוטיפ", סיפר באותו ראיון, "אני חי בדירת לופט במזרח לונדון, אני אוסף תקליטים, חוברות קומיקס ורובוטים. אבל זה אותנטי. עשיתי את זה מאז שהייתי ילד". ג'קסון באמת מתלהב כמו ילד, וכמה שצריך אנשים כמוהו בתעשייה, שמה שכל-כך חסר בה הוא התלהבות ממוזיקה. כשהצמד השווייצרי המהפכני ילו ביקש ממנו לרמקסס את אחד מקטעיו, הסכים רק בתנאי שיוכל להוציא מחדש, כמו שהוא, את אחד משיריהם שהופיע בעבר רק כבי-סייד ולא זכה לדעתו לתשומת לב מספקת. "Base For Alec" שלהם מ-1984 מופיע עכשיו גם על גבי האוסף החדש של אאוטפוט, ונשמע עדכני וטיפוסי לו לחלוטין.

"Channel 3" מיועד הפעם יותר לרחבות הריקודים ופחות להאזנה ביתית. זה בולט במיוחד ברמיקס של פלייגרופ ל-"I Need Your Love" של הראפצ'ר, באלקטרו-Pאנק הברוטאלי של בלאק סטרוב, ובקטע אופייני של Mu. אין הפתעות. עם זאת, Circlesquare הקנדי מספק אפלה אלקטרונית מהפנטת על ביט שגובל בהיפ-הופ, Lopazz מזכיר לטובה את "Kaw Liga" של הרזידנטס, ומאנהד השווייצרי נותן פרשנות Fאנקית מרעננת ל-"Birth, School, Work, Death", שיר נשכח מהאייטיז של להקת הרוק הבריטית, The Godfathers. הקטע הכי יפה בתקליט הוא רמיקס חדש של Linus Loves ל-"Ice Skating Girl" של Rekindle מאוסטרליה. השיר הזה, שהופיע באוסף הקודם בגרסתו המקורית, הופך כאן להמנון קייצי מפנק והפנינה הכי קרובה של אאוטפוט לפופ מושלם.

ג'קסון הוא האיש שכבר שנים הוגה את הדיבור של העכשיו, ואלי בגלל זה הוא לא ממהר להמציא סגנון חדש, אלא פשוט מקפיד על תו תקן איכותי. "צ'אנל 3" הוא לא אלבום חובה, אבל נדבך ראוי להתרחשות מוזיקלית, ששווה לשים לב אליה בזמן אמת, ולא כשתהפוך למיתולוגית בעשור הבא. וזה לא שהיה כל כך כיף לחיות באייטיז. זו פשוט הפרשנות החדשה שנותנים להן, שגורמת לתקופה ההיא להישמע כמו השנים הנפלאות שאף אחד לא מאמין שבאמת קרו. לפחות לא בארץ, בטח שלא בפינגווין.

אמנים שונים, "Channel 3, A Compilation Of Output Recordings" (output, יבוא)