סימון דה בובואר היתה כושית?

לאחר שינויים פרסונליים כבדים (שתיים מבנות ההרכב המקורי הורחקו מהשטח ואחת המחליפות לא שרדה אפילו חצי שנה), שלוו בתביעה משפטית ושאר בלגנים, חוזרות הדיוות האימתניות דסטיניז צ'יילד למצעדים עם אלבום חדש שנושא את השם המעט אובר-דרמטי “Survivor” (אן.אם.סי). לאור השם והתמונה בעטיפה הפנימית של הדיסק, בה רואים את שלושת חברות ההרכב הנוכחיות עומדות על סלעים כשהן לבושות בבגדי נשות מערות פרה-היסטוריים, נושאות את עיניהן אל על ומחזיקות ידיים מעל לראש באגרופים קפוצים ותנועה שמביעה כוח ואחווה, נראה שיש להן איזשהו מסר להעביר. והמסר הזה, לא קשה לנחש (עם קצת עזרה מהסינגל שקידם את התקליט, "אשה עצמאית"), הוא מסר פמיניסטי.

לאור הטקסטים באלבום החדש, המנהל השולט בכל (שהוא אבא של ביונסה, הדיווה הראשית) וסוללת המפיקים-גברים שבלעדיהם דסטיניז צ'יילד כלל לא היו קיימות, אפשר לקבוע שמדובר בז'אנר של פמיניזם שהיה גורם לסימון דה בובואר להרים ידיים ולהתחיל לעבוד ככותבת הפרומואים לערוץ הסרטים הכחולים של הלוויין. אין ספק שהצהרות העצמאות הנשית של דסטיניז צ'יילד מעט מבולבלות וחסרות כיסוי, אבל מצד שני אנחנו לא צריכים שלוש אמזונות כושיות בשביל לקדם את השיח הפמיניסטי. אנחנו צריכים אותן בשביל דברים אחרים לגמרי (אם כי גם על זה אני לא סגורה).

למרות שאין בו אף "בילס בילס בילס", התקליט החדש ממלא נאמנה את כל הפונקציות שעליו למלא עבור חובבי הז'אנר, כשהרבה מאוד כסף ומקצועיות נכנסו לעניין. הוא עמוס בשירי אר-אנ'-בי קצביים בהפקה מוקפדת, וכולל גם שתי בלדות סופר-שמאלציות - "לבי עדיין פועם" ו"עיניים חומות" - עליהן אחראי אלוף הסלואים וולטר אפנסיאף שעמד גם מאחורי“My heart will go on" של סלין דיון. ביחד עם מחרוזת שירי גוספל להשלמת הלוק הנוצרי (זוכרים את קונספט הדיברות של התקליט הקודם?), קאוור לשיר של סמנתה סאנג שהבי.ג'יז כתבו וקטע סיום מתלקק, סוגרות דסטיניז צ'יילד בשעה טובה את האלבום השלישי שלהן, ומה שהכי מדאיג זה שידן עוד נטויה.