מי יהיה איכס השנה בתרבות?

לקח חיים הכט את ההורים שלנו, ניקה מהם את האהבה והתמיכה, בודד מהם את כל מה שאנחנו שונאים ומפחדים ממנו, ועשה מזה טלוויזיה. בעיניים לטושות ונפנופי ידיים בלתי פוסקים, הוא רודה בנו בצעקנות על חסרונותינו. כאילו לא די לנו במהדורת חדשות כל חצי שעה, דואג הכט לזרות על חיינו פחד ותחושת כישלון. בסדר, אנחנו לא יודעים איך לבחור אנשי מקצוע, לא יודעים איך לנהוג, וגם איך להתנהג. בסדר, איכות החיים במדינתנו העלובה לא משתווה לאיכות החיים בצינורות הביוב של סינגפור. רק אנא ממך, אל תתקע בנו שוב את עיני הדג המאיימות שלך, ולך להכות דמגוגיה בתושבי ארץ אחרת.

הרגע בו חשף עופר שכטר את אחוריו החלקלקים אל מול המצלמות, הוא הרגע בו הפך רשמית לדמות התקשורתית המעיקה ביותר במחוזותינו. היכן הוא אותו צדיק שיכניס בעכוז הזה שתי חבטות הגונות, או איזה זרג, וישקיט אחת ולתמיד את הצרה החיה הזו. אמרו כבר אין ספור פעמים, "אקזיט היא פניו של הדור". ובכן, פני הנוער בשנות האלפיים לא יכולים להיות מחוצ'קנים יותר. אנחנו רוצים להאמין שאקזיט היא לא פני הדור, אלא רק מחלת האקנה המותירה בהם שמות. ככלות הכל, יש סוג של כפיות טובה בסחיפת עשרות אלפי בני נוער לכיכר העיר, וכל זה כדי להראות להם ת'תחת.

שלא כמו הסירחון של Exit הנודף בעיקר מנפיחותיו של הלץ שכטר, הסירחון של קובי מידן מתחיל מבפנים. תחליטו אתם מה יותר גרוע. כשרק נולד הערוץ השני, טעינו גם אנחנו לקנות את תדמית העיתונאי הפסיכו-אנליטי שלו, אבל מהר מאוד הוא התגלה כספק המין האוראלי הטוב ביותר של ערוץ 2. כאילו אנין טעם, כאילו איכותי, אבל הכי ערוץ שתיימי שיש. כשראינו אותו מראיין את שרון איילון, נציגת הכלום המסוגנן, כאילו היתה מינימום מחמוד דרוויש, ואז גם מודד איי-קיו לצידו של רמי ורד, נחשפה התרמית במערומיה. צהוב לגמרי הוא תוכה של קליפת האינטלקט, ולא יכסו על כך שום צווארון גולף, קוקו גזוז או זוג משקפיים.

בגלל השיניים של חנה גור. בגלל שכולם אהבו את סשה מההתחלה. בגלל שכולם רצו להפיל אותה אחר כך. בגלל שכולם תמכו בסקעת המהוקצע במשך כל הדרך. בגלל שכולם שמחו שמויאל הפריפריאלי לקח בסוף. בגלל שכולם נהיו מורים ידענים לפיתוח קול. בגלל שכולם התעצבנו מצביקה הדר. בגלל שכולם נתנו באס.אם.אסים. בגלל שכולם ראו, דיברו, ניתחו, שרו, אהבו ושנאו כוכב נולד. בגלל שכולם (אבל כולם) כתבו על זה. בגלל שכולם יודעים לשיר, וכולם רוצים להיות הכוכב הבא. בשתי מילים: בגלל שכולם.

בעוד שזוג אחד יזכה בדירה מאובזרת במודיעין, כל שאר הזוגות ידאגו לבנות בית למטפל הזוגי שלהם. אין דבר מגעיל יותר מלראות זוגות מחרבים את עתידם הזוגי, תוך כדי חיפוש אחר קברו של הארי פוטר זצ"ל. אולי יש. זוג שמחזק את האינטימיות בנישוקי פוציניו-מוציניו על קברו של הארי פוטר, בבית הקברות האנגלי שברמלה. אלוהים, כמה מתיש יכול להיות אבי קושניר. אלוהים, כמה מעיקים הם הזוגות של "רצים לדירה", בעיקר כשהם מייבבים על מצבם הכלכלי אל מול המצלמה. שדכו אליהם כבר את פיני גרשון, שילמד אותם איך להשיג דירה בדרך הישנה והטובה. בעבודה ממושכת, ובשקט.

עזבו את זה שהחבר'ה לא היו באמת מצחיקים. תימנעו ממחשבה על השילוב המזעזע בין טלי ופורמן. זהו לא האיכס הרציני. לא משנה כמה נתמכר לתוכניות מציאות, לא נסכים לקבל אותה כשהיא עגומה. אחרי שליווינו את צחי איראני, השפיץ האנושי, כל הדרך אל הניצחון, אנו נאלצים לחזות בו היום מקושש את שיירי תהילתו כהומלס הרעב לפת תשומת-לב. אהבנו לאהוב את הילד העני שהופך לכוכב, ונשארנו בסוף עם ילד עני. תארו לכם מה היה קורה אם אחרי הגמר בניצנים, היתה נותרת נינט סתם זוג שדיים מקריית-גת? תחרות קומיקאים שיש לה סוף עצוב. אירוני.

יש משהו לא טבעי בלראות את משתתפי פרוייקט Y סגורים בין ארבע קירות. טיפוסים כמוהם, תמצאו בדרך כלל יושבים על ברזלים לאורך מדרכות השכונה. אם לקרוא לילדים בשמם, מדובר בחבורה של ערסים ופרחות. לא שבאמת איכפת לנו, אבל לעומת מפלצתוני העונה הראשונה, ניכרת ירידה משמעותית ברמה. אם אצל קמילה היה כל משגל רק חלק מפרסונה מוחצנת, גדושת מודעות עצמית וחוש הומור, הרי שקאטי המשתרללת היא סה"כ רוסיה מזדיינת. אלון הוא רק העתק דהוי של צ'ינו. לא משנה איזה דגל יתקעו בזאת עם הבולבול, מישהו בטוח כבר תקע אותו קודם.

מה יפה, חשבנו לרגע, ריל.טי.וי עם ערך מוסף חברתי. אך מהר מאוד גילינו את הצרה: ריל.טי.וי עם ערך מוסף חברתי! איך אפשר היה לחשוב שנזכה בקצת מיץ זבל צהבהב בתוך שיעור החברה הארוך הזה מבית "צו פיוס"? ומה זה הפרס האומלל הזה? ג'יפ? בשביל זה להזיע כל כך הרבה? בריצה קלה לדירה, זוכים שם בתוכנית המתחרה בקומפלט פרסים מרשים בהרבה. התוכנית מצליחה לקיים את יעודה: תמהיל של סרט-אקשן ו"תחת גפנו" של הרב גפני. כן. זה מעניין כמו שזה נשמע. דתי והומו יחד, אפשר למצוא בכל גן ציבורי בת"א. נו ביג דיל.

נתן זהבי הוא מועמד טבעי לאיכס השנה, כל שנה. זה לא העצבים המפורסמים שלו, כולנו עצבנים פוטנציאליים, שחולמים לעתים די קרובות על במה תקשורתית גדולה להשתלחות במרגיזים למיניהם. הבעיה עם זהבי היא אחרת. קודם כל, מרוב שהוא חייב להיות עצבני (הרי זה מה שהוא מוכר) הוא לא מקשיב לשום דבר, והדיון איתו דומה לדיון עם כל בהמה מהשוק. הדבר השני, והמרגיז עוד יותר, הוא שהעצבים של זהבי הפכו מזמן לגימיק ותו לא, כמו בפרסומת המאוסה שלו לאיזו חברת ביטוח. אז נתן באבה, למה שלא תלך מאונטיין מדיטיישן, סיקס מונת' נו קאם בק? יעשה לך רק טוב.

אורי דן מאוס עוד יותר מזהבי. מה שהכי מרגיז באורי דן זה שהוא צדק, ותחזיתו המגוחכת והאפוקליפטית, "מי שלא רצה אותו כשר ביטחון יקבל אותו כראש ממשלה", קמה ונהייתה. אבל זה מילא. העובדה שיושב על תקן עיתונאי ברשות השידור הממלכתית אדם שהוא הכי שופר של ראש הממשלה שיכול להיות – רק גלעד או עומרי יכולים להיות פחות אוביקטיביים בנוגע לשרון – זה פשוט ביזיון. אם נוסיף לזה את הזחיחות של דן, תולדה של צדקתו החד-פעמית הנזכרת לעיל, ואת דעותיו המגונות ברובן, נבין למה עצם אזכור שמו מהווה, לפחות למי שמסיבות תעסוקתיות לא יכול להחליף תחנה, מתכון בטוח לאולקוס.

באמת שאקט דוס המחמד של אורבך כבר מיצה את עצמו. הדבר היחיד שיותר מרגיז מתובנות ה"דהה!" של אורבך זו הזחיחות דורשת הכאפה של עמיתתו לשידור עירית לינור. שניהם כאחד מעבירים שעה שלמה בלי להגיד דבר אחד מעניין, לעתים קרובות תוך הבאת הסעיף ביציאות מפגרות במיוחד. לא נותר אלא לקוות ששם התוכנית יהפוך למציאות, ושאורבך ושותפתו לפשע באמת יאמרו את המלה האחרונה שלהם, לפחות באוזן שלנו. נשבר הזוםזום.

ללילך ברנע דווקא יש אחלה קול – רך, עם חספוס כזה של לשון חתול...בקיצור, מעמיד ביותר. אבל כמו כוסית-על שמשתרמטת בפרסומת של תאגיד מרושע, כך ברנע משתמשת בסקס אפיל הווקאלי שלה בשירות התופעה הכי מכוערת על גלי האתר שלנו – הביבוניקרטיה המשמימה של גלגל"צ. בממלכת האופל של אלדד קובלנץ לא רוצים להרחיב את אופקינו המוזיקליים, לא רוצים לתת הזדמנות ליוצרים צעירים וחדשים, ולא רוצים שום דבר חוץ מלטמטם אותנו עם אותו קומץ בועות פופ ריקות אך ארוזות לתפארת. אז כמו פצצת מין שהמבט הבהמי בעיניה דוחה, כך קולה המלטף של ברנע מעלה רק קבס בעוון התכנים מרקיבי המוחין שנותנים לה לשדר.


בקרוב איכס השנה חלק ב', עם איכס השנה בקולנוע ובמוזיקה.