הי דרומה

מה עומד מאחורי כוח הסליחה של הקהל לאייקוני ההיפ-הופ שלו, שנכנסו לכלא, לא על עבירות קלות, אלא על אונס? הרי טופאק שאקור הפך לכוכב בינלאומי עם הלהיטים שהוציא אחרי שחרורו מהכלא על אונס, ומעמדו רק מתעצם עם השנים. אמריקה מחבקת את אר.קלי, והנה גם מיסטיקל. הראפר המאוד מצליח נכנס לשש שנות כלא באשמת אונס. אבל נדמה שאין דעיכה במעמדו ככוכב או דחייה מלהיטיו. והאם אמורה להיות? האם יש לשפוט את יצירתו על פי פרמטרים אישיים או שמא עפ"י היצירה נטו?

שמעתי פעם סטנדאפיסט אפרו-אמריקאי אחד, אומר שכשהוא רוצה להפחיד עוברי אורח בשכונה שלו, הוא פותח בפול ווליום שיר של מיסטיקל ורואה את כולם מזנקים בבהלה אחורה. לא שמדובר בראפר מפחיד או בגירסת ההיפ-הופ ללהקות דת'-מטאל, אלא למעשה בסוג של בסטה ריימז בגירסת ניו אורלינס, ובמיוחד בגרסה הפחות שנונה והאקסטרה-צרחנית שלו. לא ברור איך מיסטיקל שמר על הגרון בשנות הקריירה הצווחנית שלו, אבל מגיע לו סחתיין ענק. הוא התחיל כאחד מבני בריתו של מלך הראפ הזול והזבלי של הדרום, מאסטר פי, ובדומה לחבריו לכנופיית ה"No Limit Soldiers", הוא נראה אז יותר כקריקטורה של ראפר משכנע, מאשר באמת כאחד כזה. היה זה המפגש עם הנפטונז, איך לא, שסידר לו ב-2000 שתי הברקות רוצחות ולהיטי על: "Danger" ו-"Shake Ya Ass".

הנפטונז דאגו שמיסטיקל ישמע פחות כבסטה ריימז, ויותר כגלגול הראפ של ג'יימס בראון. בשלב בו נפתח תור הזהב של הפקות הנפטונז, לא היה ברור כבר אם הכוכבים האמיתיים הם בעצם הם או מיסטיקל, אבל הוא ללא ספק זכה בזכותם לסוג של חותם כשרות איכותי. אוסף הלהיטים החדש והממצה שלו, מראה שמדובר בראפר אלוף טכנית ולעיתים משעשע, מהסוג שנכנס לאולפן ומוריד קטע שמפוצץ לכולם את הראש. תרתי-משמע. אבל גם באוסף שהוא מטבעו הקומוניקטיבי בתקליטיו, כבר ברצועה השישית מיסטיקל הוא בעיקר יצרן כאבי ראש איומים ונוראיים. וחומריו המוקדמים, בחסותו של מאסטר פי, מרכיבים את רובו של האוסף ועדיין נשמעים עלובים למדי.

מיסטיקל, “Prince of the South...Hits” (הד-ארצי)