האם נינט שינתה את עולם המוזיקה הישראלי? האם שון 'נאפסטר' פאנינג שינה את עולם המוסיקה באשר הוא? האם אמינם עשה מעין מיקרו כוכב נולד כשהציג את 50 Cents לעולם? האם הסלבס החדשים מכרסמים בעקומת הפופולריות של ידועני ערפילית שנות התשעים? לחלק מהשאלות האלו יש תשובות, אבל לשאלה מהם השירים ששינו את ההיסטוריה מוקדשת סדרה קנדית שלמה.
היום ב-22:40 בערוץ 8 עולה "Impact: Songs that Changed the World", סדרה תיעודית שמספרת על שנים-עשר שירים ששינו את העולם. שירים כמו "Staying Alive", ו-"I Shot the Sheriff", ועוד שירים של ארתה פרנקלין, אלביס פרסלי, הביטלס, ראן-די.אם.סי, מדונה ונירוונה. בסדרה מתראיינים ומדברים מגוון רחב של אנשים מעולם המוזיקה: מוזיקאים, עיתונאים, אקדמאים, במאים ומפיקים. היא נפתחת בפרק על צ'אק ברי ועל השיר "Maybelline", השיר שהתחיל את הרוק אנ' רול מאת הבנאדם שהמציא את הרוק אנ' רול, וממשיכה בפרק השני אל "Heartbreak Hotel" של אלביס פרסלי, שזוכה לתואר "שיר הרוק אנ' רול הראשון".
הרעיון מאחורי הסדרה הוא להציג שירים מוכרים, שירים שהצליחו מאוד מסחרית ושאהובים על אנשים רבים ולעסוק בהם לעומק. סך הכל מדובר ביוזמה ברוכה עם ביצוע ירוד, לפחות לפי שני הפרקים הראשונים. "Impact" מתחזה לטלוויזיה איכותית, עם תשומת לב לפרטים היסטוריים, ראיונות עם אנשים מתחומים שונים, צילומי ארכיון ועוד, אבל כל אלו יורדים לטמיון, כי מאחורי התכנית טמונה ההנחה, שלצופים יש זיכרון של גג עשר שניות. זיכרון קצר כל כך זה מה שמאפשר לפרסומת למכור לך מכונית או להראות לך בייב על גרביונים. אימפקט פועלת כמו מוצר פופ, רק עם חינניות של שקופית חסות.
די בהתחלה של יריעת הפח הגלי שנקראת "Impact", מדבר אחד האקדמאים על הסיבה שברי התחיל לנגן רוק אנ' רול: נמאס לו לנגן בשביל כושים והוא רצה לנגן בשביל קהל שלא היה מורכב מ"האנשים שלו". שוב מתגלה שמאחורי כל היפי מזדקן, אתם עלולים למצוא גזען קטן עם כובע בייסבול. למרות נימת הצבע שבדבריו של המלומד, הסדרה מתעלמת מהנושא באלגנטיות, וממשיכה אל ניתוח כלכלי של התקופה, כמו שנאמר, אמריקה זה כאן. אחרי מספר דקות הנושא של גוון העור חוזר בפנטזיה של עוד מלומד, שמצליח להוציא מעצמו משהו בסגנון "מה היה קורה לרוק אנ' רול אם צ'אק ברי היה לבן????!". באמת מעניין. אם צ'אק ברי היה לבן, אז בטח אלביס היה חייב להיות שחור. ולו רק כדי להשלים את התמונה ההרמונית - או כדי להרוס, תלוי איך אתם מסתכלים על זה.
אני המצאתי מה?
למעשה, הסיפור של "Maybelline" מעניין מאד, אם כי לא יוצא דופן. השיר הוא עיבוד של צ'אק ברי לשיר שנקרא "Ida Red". ברי לקח את אחת הגרסאות לשיר והזניק אותו מוזיקלית. את כל זה יספר לכם הפרק הראשון בסדרה, אבל מה שהוא לא יספר, זה שברי גם שינה לשיר את המלים, ושבמקור השיר עוסק בבחור שחור ורע שנוהג לאנוס, לגנוב ולרצוח. ברי לקח שיר לבן וישן מאד, שאחת הגרסאות שלו הייתה רב-מכר היסטרי במצעדי הקאנטרי של 1926, והפך אותו לשיר אהבה פארודי, בלי סממני גזע ועם מתקפה ישירה על האוזניים של כל צרכן מוזיקה פוטנציאלי. את זה לא תשמעו ב-"Impact". מה שכן תשמעו, זה את סטיב האו, הגיטריסט של Yes, מדבר על אהבתו לצ'אק ברי, תשמעו את הגיטריסט של הדורס, רולינג סטונז, מודי בלוז, הביץ' בויז והגרייטפול דד, ממש כולם. כי צ'אק ברי המציא את הרוק אנ' רול וכך שבר את מחסומי הצבע, שבר אותם עד כדי כך, שכל מי שנשאר אחריו ויכול היה להתראיין לסדרה, היה לבן. דווקא היה מעניין לשמוע מה ג'יימס בראון או סליי סטון היו אומרים על צ'אק ברי, אבל אין מה לעשות, ככה שוברים את מחסומי הצבע בסדרות תעודה קנדיות.
כולם, המלומדים והמוזיקאים, מדברים על ברי שהמציא את הרוק אנ' רול. ברי עצמו, שהתראיין לסדרה והוקצו לו עשר שניות של הפוגה בין האחרים, אומר שהוא לא המציא שום דבר. לדבריו, היה לו מזל והיה לו מנהל חברת תקליטים מוצלח. ברי יודע על מה הוא מדבר, כי בהקלטה של "מייבילין" (מאי 1955) השתתף אחד מהנגנים של בו דידלי, שעשה את מה שברי עשה באותו תקופה ובאותו לייבל, וזה בלי להזכיר את ליטל ריצ'רד או את הסינגל הראשון של אלביס מ-54'. זאת אומרת, אפשר להעדיף את הווייט סטרייפס על הסטרוקס, אבל להגיד שאחת מהם התחילה את "החזרה לרוק" יהיה עיתונאות גרועה, טלוויזיה גרועה, או סתם טיפשות.
חוץ מזה, תוכלו לשמוע בפרק הראשון קריינות נשית וסיפורי מכוניות של גברים מזדקנים. סך הכל בין לא-משהו לחרא. הפרק השני על אלביס משתפר קצת והופך לקצת מעניין יותר, אולי בגלל ההקלה שנובעת מהורדת המינון של הדיבור הגזעי ומעבר למשהו קצת יותר מעניין: הקשר בין מוזיקה, דת ומין. סך הכל, לפי שני הפרקים הראשונים, "אימפקט" היא דוגמא מעניינת להכחשה ולעיוות של ההיסטוריה של המוזיקה. שלא כמו הסדרה המופתית של הבי.בי.סי, "רוקדים ברחובות", "אימפקט" היא סדרה שמיועדת יותר לגרופים מאשר לאנשים שמתעניינים במוזיקה, ובטח לא לאלה שהם גם וגם.